טיול יום בדאלי ורכבת לילה לקונמינג

התעוררנו אחרי שנת לילה ארוכה, ובכל זאת התקשינו לקום מהמיטה. לבסוף התעוררנו ועשינו כמה סידורים, כמו להזמין הוסטל בעיר קונמינג שהיא בירת מחוז יונאן. לקראת הצהריים יצאנו לסיבוב בעיר העתיקה של דאלי שהתברר שמאוד קרובה ל-The Jade Emu. העיר דווקא לא הזכירה לנו את ליג'יאנג כמו שטוענים מטיילים רבים. היא נראית כמו עיר רגילה עם המון חנויות מזכרות והמון בתי קפה שמגישים גם אוכל מערבי. התיישבנו בגוגו קפה כי היה לנו שובר לקפה יונאן בחינם (שהתברר כנס קפה רגיל).הזמנו טוסט גבינה ותה ג'ינג'ר שהגיע בכוס של בירה והיה חזק מאוד.המשכנו בשיטוטים וקנינו קצת מתנות (שרשראות עם גרגר אורז שכתבו עליו , מטרייה ו-2 סטים של תה מיניאטורי). קנינו גם ממתקים שהם למעשה פירות מיובשים על מנת להביא לעבודה כשנחזור. הגענו לשוק המקומי שהיה הומה אדם ומכרו בו כל מיני קשקושים, פלפל חריף (בכמויות) ואת סל הקש שהסינים שמים על הגב כדי לסחוב דברים. אכלנו עוגת תפוחים נחמדה במאפייה בשם Sweet tooth עליה קיבלנו המלצה. המקום מנוהל על ידי זוג חרשים והוא אכן שווה ביקור.

דמפלינג (כופתאות סיניות)

אחרי כמה שעות שיטוט היינו רעבים ורצינו לחזור להוסטל לאכול, אבל אז כמו בהזמנה נתקלנו בויקה (איתה טיילנו בהר צ'אנגשן ליד דאלי) שהסתובבה בעיר עם מורה הונג קונגי שישן איתה באותו החדר בדורמס.היא ספרה לנו שהם בדיוק סיימו לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית שמגישה דמפלינג (כופתאות סיניות) המכונים גם דים סם צמחוניים ושהיה זול וטעים, ושם התיישבנו בהמלצתה. זאת הייתה מסעדה פיצית שנראית כמו מחסן ומגישה רק דמפלינג (כופתאות סיניות). הדמפלינג התגלו כטעימים. המילוי היה כמו של אגרול והזמנו עוד צלחת. סך הכל שתי צלחות דמפלינג ב-8 יואן (משהו כמו 4 שקלים). יצאנו שבעים ומרוצים.

>> בישראל: בתקופה של חודש נפתחו 4 מקומות חדשים שמציעים דים סאם
האם כיסונים מאודים הולכים להיות הדבר הכי חם בסתיו הקרוב? 
קראו את הכתבה המלאה על הדים סם שתוקף בכל החזיתות 



אחרי כמה דקות נתקלנו בישראלית בת כ-65 (שראינו גם במאמא נאשי בליג'יאנג) ודיברנו איתה קצת. מסתבר ששמה אסתי והיא מירושלים. היא מרבה לטייל לבד בעולם מגיל 42. סיפרנו לה על המשך התוכניות שלנו (הארץ האדומה של דונגצ'ואן) והיא אמרה שתרצה מאוד להצטרף ולטייל איתנו בארץ האדומה של דונגצ'ואן. היא נתנה לנו עוגיות אגוזים והמליצה לנו ללכת לאגם שליד דאלי שלטענתה נמצא במרחק של חצי שעה הליכה. התחלנו לצעוד לכיוון והתרחקנו מהאיזור המתוייר של העיר. ראינו נשים שוטפות בצל ירוק בתעלה (שלנו נראתה כמו תעלת ביוב- אבל היא לא...). מה שכן, בהמשך ראינו ילד משתין בתעלה הזו. אחרי כשעה הליכה כשלא ראינו את האגם באופק החלטנו לחזור.

בדרך חזרה עצרנו בסופר להצטייד באוכל לרכבת לילה לקונמינג (חלה, ריבה ובננות). בסופר פגשנו את אשתו של דייב מה-The Jade Emu עם הילד שלהם. חזרנו להוסטל והיינו בטוחים שיש לנו הרבה זמן עד שצריך לצאת לרכבת. פגשנו שוב את ויקה והסתבר שגם היא רוצה להצטרף למסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן. לקחנו מההוסטל טרמפ (בתשלום) עם החותן של לייב והוא הביא אותנו לתחנת הרכבת לקראת רכבת לילה לקונמינג.

איך נוסעים ברכבות בסין לבד? קנינו כרטיסים ל- Hard Sleep. יש שם 6 מיטות (3 מטות בכל צד). אנחנו היינו ב-2 התחתונות מה שהתברר כנוח מאוד (לא צריך לטפס למעלה והתיקים לידך). קראנו ספר עד שב-22:00 כיבו את האורות ברכבת. הרכבת עצרה לעיתים קרובות מאוד. לפעמים נעצרה ל-20 או 30 דקות. וגם צפרה לא מעט.

>> רוצים לדעת עוד על נסיעה ברכבות בסין? השאירו לנו טוקבק ונשמח לעזור.

טיול יום להר צ'אנגשן וביקור ב-Higherland Inn

עוד בערב הקודם קבענו עם ויקה להפגש ברחבת הכניסה ב-The Jade Emu ולצאת לטיול יום בהר צ'אנגשן, וכך היה. תפסנו מונית לרכבל שעולה על הר צ'אנגשן. כשהגענו קנינו כרטיסים לרכבל ולכניסה להר שהיו יקרים (50 יואן לרכבל ו-30 לכניסה לאדם). הרכבל היה ארוך ולפרקים מעט מפחיד אך הנוף ממנו היה יפה מאוד. שירדנו מהרכבל הלכנו לראות מפלים:

מפל בהר צ'אנגשן 

חזרנו לרכבל במטרה להגיע ל-Higherland Inn ול-Zhonghe temple. במקום זה ובזכות שילוט לא ממש ברור הגענו לכלוב קופים שהואכלו על ידי אנשים בעלים, עוגיות וגרעינים. הקופים הושיטו ידיים מהכלוב וניסו להגיע לאוכל


משם ניסינו לברר עם כמה סינים את המשך הדרך ואחרי שהם הדיינו בניהם 5 דקות הם פשוט הצביעו לנו ללכת באותו כיוון שבו היינו. השביל המשיך בעלייה במדרגות ואז נהיה מישורי. אחרי די הרבה זמן של הליכה איטית הגענו לנקודה שבה היו קיוסקים מאולתרים וגילינו שאנחנו עוד לא באמצע הדרך. היות והיינו רעבים החלטנו להגביר את הקצב. בדרך היה נוף יפה של שיפולי ההר ושל השטחים המיושבים הפרוסים למרגלותיו. אחרי מספר קילומטרים הגענו למקדש ומשם עלינו במדרגות ל-Higherland Inn. המקום נראה חמוד אך היה ריק לגמרי. החדרים נראו לנו דיי בסיסיים ולא כל כך ראו משם את הנוף. החלטנו לא לישון שם. מצד שני- אכלנו אצלם ארוחת צהריים (איטריות עם ירקות ותפוח אדמה עם פרמזן שהתברר כלביבה גדולה ודקה). בעלת ההוסטל עמלה רבות להכנת הארוחה אך היא לא הייתה משהו.

הר צ'אנגשן 

לאחר הביקור רצינו לרדת למטה, אך הרכבל היה Chair Lift והעדפנו לא לחוות שוב נסיעה ברכבל. ירדנו רגלית בדרך שבעלת ההוסטל המליצה לנו הכוללת המון מדרגות. בסיום הירידה הגענו למקום לא ברור ובלי שילוט וכשניסינו להבין לאן ללכת כדי לחזור לעיר העתיקה נהג מונית הציע לקחת אותנו ב-10 יואן אז קפצנו על המציאה. וכך חזרנו ל-The Jade Emu

אוטובוס לדאלי

העיר דאלי במחוז יונאן בסין

לקחנו מונית מה-Panba הוסטל בליג'יאנג לתחנת הרכבת. פגשנו שם אמריקאית שטיילה עם 2 ילדים (בת סינית מאומצת וילד אמריקאי). הם היו בדרכם לשנגרילה. נכנסנו לאוטובוס לדאלי. הבגז' היה מלא שמן והצטערנו מאוד שלא כיסינו את התיקים. הסתבר לנו שבאוטובוס בסין יש דיילת ומחלקים מים. באוטובוס הקרינו סרט אימה והסינים היו נראים מרותקים. אנחנו היינו מבוהלים לא מהסרט אלא מאיך שהנהג נסע, ומזה שהוא ניסה כל הזמן לעקוף למרות שהיה ערפל כבד. בסוף הורידו אותנו במקום שנראה כמו שום-מקום והאישה שהייתה שם רצתה 15 יואן לאדם תמורת הקפצה למלון. סירבנו וסיכמנו עם אדם אחר על 10 יואן לאדם.

מסתבר שזה היה דיי קרוב והגענו להוסטל הכי שווה בדאלי The Jade Emu שם פגשנו את דייב, בעל המקום, אוסטרלי שהתחתן עם סינית.ביקשנו הנחה (כמו שלימדו אותנו: צריך להתמקח בסין) וירדו מ-120 ל-100 יואן ללילה אך קבלנו חדר ששווה 150 יואן ובארץ היה עולה פי 10 ויותר. פשוט חדר מפנק: מיטה ענקית, שולחן למחשב נייד, כספת, טלוויזיה, DVD, אמבטיה ושירותים ענקיים, תנור וסדין חשמלי, מנורה דקורטיבית וספה נוספת. בהוסטל The Jade Emu פגשנו את יותם (בחור אחרי צבא שמטייל עם חברתו, מור) ואת ויקה (בחורה אחרי אוניברסיטה שמטיילת לבד). פגשנו שם גם את ג'ייסון, הבחור שעשה איתנו את טרק ערוץ דילוג הנמר והוא שלח לנו תמונות משותפות משם.

זקן סיני סוחב סל בעיר דאלי 

טיול אופניים לבאישה וסוחה - אטרקציות ליד ליג'יאנג

טיול יום באיזור ליג'יאנג לכפרים באישה וסוחה

שכרנו שני זוגות אופניים ויצאנו לדרך לפי הסבר של פקידת הקבלה מהפנבה הוסטל. כשיצאנו ירד קצת גשם אך מהר מאוד הפסיק. יצאנו מהעיר העתיקה לרחוב הראשי וניסינו לנסוע לפי המפה שקיבלנו בהוסטל לעיירה Shuhe אבל הסתבר שהמפה מאוד סכמטית ולא ממש שיקפה את הרחובות האמיתיים אז קצת התברברנו.

שאלנו כמה אנשים בדרך וכל אחד הצביע לכיוון אחר. בתחילה חששנו מעט לרכב על הכביש, אך כשמצאנו את הדרך האמיתית היה לצד הכביש שביל אופניים נוח. אחרי נסיעה של כשעה שמולנו הר גדול מכוסה עננים- הגענו לעיירה סוחה (Shuhe) שהכניסה אליה דרך שער גדול ויפה.מיד אחרי השער קשרנו את האופניים והמשכנו לטייל רגלית. העיירה מאוד מזכירה את ליג׳יאנג וגם בה יש סמטאות וחנויות לתיירים. פה יש הרבה פחות תיירים ולכן קל ונעים להסתובב.

כשסיימנו את הסיור בעיירה הנעימה והמוקפת הרים יצאנו ממנה וחזרנו לדווש לכיוון באישה. אז הגענו לחלק היפה באמת של הדרך בו נסענו בכביש קטן באיזור כפרי, ראינו בדרך איכרים וחקלאים שעובדים את האדמה במסירות עם סוסים ופרות. דוגמה יכולים לראות בתמונה שבראש פוסט זה ובו נראית סינית זקנה נושאת על גבה את הנאסף מהשדה לעגלה המחכה בצד הכביש. בבאישה עצמה די התאכזבנו כי למרות שהיא אמורה להיות המתויירת בין השתיים לא היו שם דברים מעניינים והמוכרות דיי התעלקו עלינו. מה שהיה מעניין היא הפגישה עם ד"ר הו בן ה-87. דוקטור מפורסם שמרפא בצמחי מרפא. אחרי ששאל מאיפה אנחנו נתן לנו לקרוא חומר עליו בעברית.


בבאישה  הסתובבנו רוב הזמן ברגל עם האופניים כי הריצוף שם לא היה נעים לרכיבה. כששמנו פעמינו חזרה לליג'יאנג (באותה דרך רק בלי ההתברברות) גילינו שהדרך למעשה דיי פשוטה. הדרך חזרה גם הייתה בירידה כך שהיה קל יותר.


סיימנו את היום בארוחת ערב במסעדת Mama Fu's  שמומלצת על ידי לונלי פלנט סין. הזמנו תפוחי אדמה מטוגנים עם גבינה וסנביץ' נאשי (לחם נאשי הוא מעין פיתה מטוגנת ובאמצע ביצה, גבינה וירקות). האוכל היה סביר אבל לא משהו. היה דיי יקר

טיול אופניים בסביבות ליג'יאנג לכפרים באישה וסוחה

ערוץ דילוג הנמר - בעקבות גיא פלג ז"ל

שלט עם שמו של גיא פלג ז"ל והשנים שבהם חי 1983-2005. יהי זכרו ברוך

ביום השני של טרק ערוץ דילוג הנמר חלקנו כבוד לגיא פלג ז"ל ועל כך יסופר מיד. התחלנו את היום בשעה 08:30 והחלטנו לאכול ב-Half Way. ההליכה הייתה יחסית מישורית וראינו מפלים יפים. ב- Half way היה גג שממנו רואים נוף מקסים ושם עצרנו לאכול (אורז עם ירקות, נודלס, ביצה ועגבניה ופנקייק בננה ב-35 יואן). המשכנו לדרכינו לעבר Tina's Guesthouse ובדרך פגשנו סוסים נחמדים עם עיניים טובות (תמונה של אחד מהם בסוף הפוסט) וגם מפלים שממש עוברים בתוכם (מדלגים על אבנים).

אחרי כשלוש שעות, רובם בירידה, הגענו ל-Tina's Guesthouse ומשם הרמנו טלפון ל- Panba  והזמנו חדר משפחתי (היחיד שהיה) ב-150 יואן. התחלנו בהליכה לכיוון Sean's Spring Guesthouse שממנו יצא גיא פלג ז"ל למסלול. בדרך עצרה לידינו ביתו של שון שנתנה לנו חינם טרמפ לגסטהאוס של שון. שם ראינו את השלט שתלו גרי ותמי (הוריו של גיא פלג ז"ל שעשו לאחר מותו מסע בעקבותיו) - התמונה מפורסמת בראש הפוסט הזה. וכן את התיק של גיא פלג ז"ל מקורס קצינים, הנה הוא לפניכם בכבוד גדול ובגעגועים:

תיק קורס קצינים של גיא פלג ז"ל

עשינו דרכינו חזרה ל-Tina's Guesthouse  ברגל, בתקווה למצוא פרטנרים למסע חזרה לליג'יאנג. ואכן פגשנו שם את האמריקאים שישבו לאכול ארוחת ערב. לקחנו גם אנחנו לחם נאשי ואורז ב-10 יואן. הדרך חזרה הייתה בכבישים משובשים מאוד על סף תהום והייתה מפחידה ביותר. באיזשהו שלב עצרנו לכחצי שעה כי היו עבודות בכביש ואם זה לא הספיק: באמצע היינו צריכים להחליף רכב כי הכביש היה חסום לגמרי בלי אפשרות לעבור. בצד השני חיכתה לנו "נהגת שודים" שנסעה על הדרך לליג'יאנג  בשעה וחצי בנהיגה סינית מסורתית (צפור וקווה לטוב) ואף הקפידה להשתמש בשיטה הידועה כ"עקוף בכל מחיר". היא הורידה אותנו במקום בלתי מזוהה וניווטנו את דרכינו חזרה למאמא נאשי לקחת את התיקים. משם המשכנו ל-Panba רגלית עם התיקים על הגב. גילינו שהחדר המשפחתי מפנק מאוד ושווה כל גרוש (היו 2 מיטות זוגיות, סלון מאולתר עם ספה, שולחן ושני כסאות  - ובכלל הייתה אווירה של צימר. שמחנו מאוד שלא נשארנו אצל המאמא). כך הסתיים לו היום המאוד מרגש הזה.

ערוץ דילוג הנמר- סוס עם עיניים טובות משקיף על הנוף

כל הפרטים על ערוץ דילוג הנמר

טרק ערוץ דילוג הנמר

יצאנו לטרק ערוץ דילוג הנמר עם 2 אמריקאים (קרי וג'סטין), בריטי (אלכס), קוריאני (ג'ייסון) ושני קנדים (צ'רלס ואמילי). כל הקבוצה אכלה ארוחת בוקר אצל מאמא נאשי, אבל אנחנו יצאנו החוצה וקנינו עוגיות אגוזים ויוגורט. יצאנו למיני וואן שם גילינו להפתעתנו שיש רק 7 מקומות + נהג, אנחנו היינו שמונה ולכן ג'ייסון נסע באוטו אחר (אך השאיר את התיק אצלנו).

הדרך ארכה כשעתיים וחצי (הנהג נסע על 30 קמ"ש...). עצרנו בכפר צ'או טואו שם מתחיל המסלול וחיכינו לג'ייסון. בדרך גילינו ששני האמריקאים והבריטי גרים בסין ועובדים כמורים לאנגלית. הם היו כאלה אמריקאים טיפוסיים: שניהם שמנים (בעיקר הבחור) ומצחיקים (בעיקר הבחור). הגענו סופסוף לנקודה ממנה יוצאים לטרק ערוץ דילוג הנמר.

תחילת המסלול לא משולטת בכלל ולא ברור לאן ללכת אז פשוט כל פעם שראינו מישהו שאלנו "טייגר?" והם כבר הצביעו לנו על הדרך. באיזשהו שלב עברנו סיני זקן שהצביע על שלט שבו כתוב באנגלית שהטרק סגור ולכן אנחנו אחראים על עצמנו אם אנחנו בוחרים בכל זאת לעשות אותו (איך אומרים בסינית כסת"ח?). אחרי זמן מה של פיצולים שלא היה לנו ברור אם הם הדרך הנכונה הגענו לשביל שמסומן בחיצים בצבעים מתחלפים: לפעמים אדומים, לפעמים צהובים ולפעמים ירוקים. סוף סוף ידענו שאנחנו בדרך הנכונה.

הדרך הייתה בעלייה מתונה, המשכנו לעלות בשביל כשלצידנו נוף מהמם של הרים מושלגים. נהיה חם מאוד וכיוון שהייתה חכם ולא הבאתי חולצה קצרה נאלצתי ללכת עם חולצת גטקס...אחרי כשעתיים הליכה הגענו לגסטהאוס הראשון Naxi Family Guesthouse שם פגשנו שוב את הקנדים וג'ייסון שהקדימו אותנו ברבע שעה.

הנאשי פמילי גסט האוס היה חמוד מאוד, האנשים היו נחמדים ונתנו לנו תה נענע טעים. אכלנו גם בננות ולחמניות. אחרי ההתרעננות הקצרה המשכנו בדרך. העלייה המשיכה וידענו שאנחנו אמורים בקרוב להגיע לעלייה הקשה באמת - 28 הפיתולים. באיזשהו שלב העלייה נהייתה תלולה יותר והדרך הפכה מפותלת וחשבנו שהתחילו 28 הפיתולים הקשים. 

מנוחה ב-28 הפיתולים

הלכנו לאט ועצרנו כל דקה בערך להסדיר את הנשימה (בטענה שאנחנו נהנים מהנוף היפה). אחרי משהו כמו 20 דקות של עלייה הגענו למין קיוסק מאולתר שהמוכרת בו אמרה לנו שרק עוד עשר דקות מתחילים 28 הפיתולים הקשים. המידע הזה דיי הלחיץ אותנו כי היינו בטוחים שחלקם כבר מאחורינו. המשכנו ללכת בקצב צב והדרך המשיכה בערך אותו דבר כך שלא הבנו למה דווקא זה נחשב ל-28 הפיתולים הקשים ולא קודם.

הגענו לנקודת תצפית בה היו סיני וסינית שגובים כסף כדי להסתכל על הנוף (5 יואן להסתכל ו-8 יואן כדי לצלם). התעצבנו על החוצפה ולא ירדנו לתצפית, אך גילינו להפתעתנו שהגענו לסוף הפיתולים ונגמרה העלייה הקשה. משם הדרך הייתה בירידה מתונה בערך שעה וחצי עד שהגענו ל-Tea Horse שהוא הגסטהאוס השני מתוך ה-3 שנמצאים במסלול. (השני נקרא Half Way ונמצא כ-6 קילומטר אחרי ה-Tea Horse. כשהגענו היה בערך 17:30 והחלטנו להשאר כאן ללילה.
טיפ חשוב: חלק מהמטיילים מנסים להגיע ל-Half Way ללילה הראשון בטרק- מה שיוצר יום צפוף וקשה שלא לצורך.

קיבלנו חדר (רצפת בטון ועליה מיטה ושידה קטנה ב-60 יואן). הזמנו אוכל שהיה טעים מאוד (נודלס עם ירקות וביצה עם עגבניה). פגשנו בחור טיבטי שהסתבר שהוא מדריך טיולים שמדריך צרפתי מבוגר שהוא יועץ ארגוני (ובין ייעוץ לייעוץ בסין מטייל קצת).

ישבנו עוד קצת במרפסת של Tea Horse מול הנוף היפה ותהינו איפה האמריקאים. בסוף, בערך בשעה 19:00 שכבר כמעט החשיך הם הגיע סוף סוף (ועוד הסתבר שהם עשו את הפיתולים על סוסים, מסכן הסוס של ג'סטין...). קצת לפניהם הגיעו ל-Tea Horse גם זוג מבוגרים אוסטרלים ובחור אמריקאי בשם בוב. ישבנו כולנו סביב שולחן שעשוי מגזע עץ גדול (על כסאות שעשויים מגזעי עץ קטנים) ואכלנו. כך נגמר היום הראשון שלנו בטרק ערוץ דילוג הנמר.

ארוחת ערב אצל מאמא נאשי ולילה בליג'יאנג

ליג'יאנג בלילה

ארוחת ערב אצל מאמא נאשי הייתה (כמו שמספרים מטיילים רבים) עשירה וטעימה. היו מנות רבות של בשר וירקות לחוד שהגיעו למרכז השולחן וכל אחד הוסיף מה שרצה לקערת האורז שלו. בעלה של המאמא מגיש תוך שהיא צועקת עליו ונוזפת בו. לנו, הסועדים, אסור לבקש חלילה תוספת מאף אחת מהמנות אחרת המאמא מתעצבנת.

בערב חזרנו לכיכר המרכזית. לאורך הרחוב יש אינספור פאבים ומסעדות. היינו שם גם ביום אבל אז זה היה נראה פסטורלי ושקט. שום דבר לא רמז למהפך שמתחולל כאן בלילה. בכל פאב יש הופעה: או של מישהו ששר או של סיניות שרוקדות ריקודים מוזרים. באופן כללי ההרגשה היא של צוות בידור באילת. המוסיקה רועשת מאוד והיושבים בפאב במקום למחוא כפיים דופקים עם חתיכת עץ על השולחן. בכניסה לכל מסעדה או פאב יש מארחות חביבות לבושות בגדים מסורתיים שמנסות לשכנע את הבאים להיכנס. אחת מהן אפילו הסכימה להצטלם איתנו.
סיימנו את הערב מוקדם יחסית לא לפני שהצטיידנו ליום המחר במים ועוגיות.

ליג'יאנג בלילה

טיול ביונאן - ליג'יאנג ופגישה עם מאמא נאשי

למחוז יונאן הגענו בטיסה קצת אחרי חצות. היישר ל- Panba Hostel. הלכנו לישון מאוחר וקמנו למחרת יקיצה טבעית. גילינו שבהוסטל המקסים הזה אין מקום ללילה נוסף ורשמנו לפנינו למצוא לינה במהלך היום (יש אינסוף הוסטלים בליג'יאנג כך שלא תהיה בעיה).

העיר העתיקה של ליג'יאנג מלאה בסמטאות צרות וחנויות מזכרות (קצת הזכירה לי את צפת). כל הסמטאות נראות אותו הדבר בערך ודיי קשה למצוא שם את הדרך. נתקלנו בשני דברים שכדאי להזכיר: הראשון הוא עוגיות אגוזים מצויינות (כדאי מאוד לטעום) והשני: חנויות עם דרבוקות שמשמיעות שוב ושוב ברמקולים את השיר Dida Dida (שבפינו זכה לכינוי "לינדה, לינדה") ומוכרות דיסקים.

עוגיות אגוזים מעולות בעיר העתיקה של ליג'יאנג

שפע המזכרות פה הוא אדיר: יש חנויות של שאלים ושל חולצות, נעליים שמציירים עליהן, אוכל בשפע. טעמנו 2 דברים: לחם נאשי וגם מעין דבר ירוק ודביק שמכיל אורז ומילוי כלשהו (חלק עם בשר וחלק בלי). תראו בעצמכם בתמונה הבאה:



משם המשכנו לכיכר המרכזית של העיר העתיקה ליג'יאנג והלכנו לתצפת על העיר החדשה ליג'יאנג. בשלב זה התחלנו לחפש איפה לישון בלילה ונתקלנו במקרה במאמא נאשי מספר 1. למה במקרה? משום שלא חיפשנו אותו אבל כמובן ששמענו עליו עוד בארץ. החלטנו לראות את החדר שדווקא היה סביר. הבנו שמאמא נאשי 1 הוא לא הגסטהאוס המרכזי שלה והמשכנו הלאה למאמא נאשי מספר 3 שם קיבלה את פנינו מאמא נאשי בכבודה ובעצמה ונתנה לנו לאכול 2 בננות.

העיר העתיקה ליג'יאנג

כיוון שהתיקים הגדולים שלנו היו עדיין ב-Panba hostel המאמא נאשי מיהרה לנדב את ג'ון.
ג'ון הוא בחור בריטי שעובד אצלה כבר 4 חודשים והדריך אותנו בסמטאות ל-Panba ובחזרה.

כשחזרנו קיבלנו חדר אצל מאמא נאשי מספר 3. לחדר אין מנעול נורמלי והדלת נסגרת עם חתיכת עץ.

בנוסף בינינו לחדר ליד הייתה דלת הזזה שלא בעיה לפתוח. כמובן שמיד נעלנו עם מנעול שלנו.

ממה עוד לא היינו מרוצים שם? לחדר לא היו חלונות אבל מצד שני הקור נכנס.

ג'ון הנחמד הסביר לנו באריכות על ערוץ דילוג הנמר- שהיה בתוכנית שלנו למחר 

וכן הדריך אותנו איך להגיע לשוק האוכל  בעוד המאמא נאשי משקה אותנו בשיק בננה.

כשהגענו לשוק נתקלנו במראה אותנטי ולא תיירותי. דוכנים רבים שמוכרים הכל:
מירקות ופירות טריים ועד לבגדי תינוקות. המראות שם היו מרהיבים והריחות חזקים.

שוק האוכל בליג'יאנג

חזרנו לארוחת הערב אצל המאמא נאשי קצת לפני השעה 18:00.

פגשנו בחורה בשם נועה ששירתה בדובר צה"ל וסיפרה שחזרה מערוץ דילוג הנמר והיה נהדר.

הייתה לה חברה ישראלית (חצי סינית חצי אוסטרית) שחיה בארץ והייתה יפה מאוד.

ישראלים נוספים שפגשנו סיפרו שערוץ דילוג הנמר הוא טרק קשה ושהם בקושי הספיקו להוסטל לפני רדת החשיכה.

בנוסף טענו ש"הגוף צריך לנוח שבוע אחרי מאמץ כזה" ושיש מקומות צרים.

הם אמרו שאם יורד גשם זה ממש סכנת נפשות (פרט חשוב: התחזית למחר ניבאה גשם...).
מה החלטנו? כמובן שלצאת. אבל לא לפני שהעברנו ערב ולילה בלתי נשכחים בליג'יאנג. ועל כך בפוסט הבא.

פארק הפנדות בצ'נגדו

וואן קטן של 8 מקומות לקח אותנו היישר מ-Sim's Cosy Garden לפארק הפנדות בצ'נגדו . הנהג שהסיע אותנו לפארק הפנדות נהג כל כך בסדר שזה היה בולט (הוא אותת, כן- אותת). המדריך היה הברמן מההוסטל (מסתבר שהוא יודע כמה מילים בעברית).

בביקור רואים פנדות מ-2 סוגים: החמודים יותר הם אלה שנראים כמו דובי הפנדה המוכרים (בצבעי שחור ולבן) ויש גם פנדות אדומות, שקצת מזכירות דביבונים. ראינו פנדות גם ביחידים וגם בקבוצות של 3-4. בגדול הן אוכלות במבוק, ישנות ועושות קקי ופיפי. היו שם המון תיירים מערביים שצילמו וסינית אחת שצעקה שוב ושוב "לא להשתמש בפלאש" (למרות שאסור לצעוק לידן, ולמרות שזה לא ממש עזר וכולם צילמו עם פלאש).

ראינו גם סרטון מעניין עם עובדות שלא ידענו (למשל שהיריון של פנדה נמשך 3 חודשים ושהחוקרים יודעים לעשות להן הפרייה). ראינו את הפגייה שלהם שם מטפלים אנשים בפנדות תינוקות (שמים אותם בלול, מאכילים ושוקלים).

>> צפו בסרטונים של גורי פנדה משחקים שפרסם מרכז המחקר בסצ'ואן

פארק הפנדות בצ'נגדו

פנדות אדומות

טיול ל-Qingchang חושאן, רכבל מפחיד וקונגפו (פנדה)

Qingchang shan

לונלי פלנט סין מציין שעל מנת לערוך טיול ב-Qingchang shan יש לישון על ההר. כך אמרו לנו גם ב-Sim's Cosy Garden לכן החלטנו לטייל בהר שמאחוריו: Qingchang חושאן. לקחנו אוטובוס לתחנת הרכבת, רכבת לתחנת Qingchang ואוטובוס מתחנת הרכבת לכפר שבתחילת המסלול.

כאן נתקלנו לראשונה בצורה בה נוסעים פה ברכבת: נכנסים למעין איזור המתנה ובו מחכים עד כ-10 דקות לפני הרכבת. אז נפתחים השערים וכולם הולכים לרציף, שם כבר מחכה הרכבת. הרכבת הייתה חדישה ומגניבה (הייתה עליה קפיטריה, שירותיים נקיים ואפילו דיילות מסבירות פנים).

כשהגענו לכפר שממנו מתחיל המסלול לא היה ברור מאיפה נכנסים והחלטנו פשוט לעקוב אחרי 2 סינים שהיה נראה שהולכים לטייל באותו מקום. ההימור התברר כלא מוצלח במיוחד. לפתע הם נכנסו לאחת המסעדות בכפר על מנת לאכול ארוחת צהריים. לפתע ראינו שלט ובו הכיתוב "רכבל" באגלית ובסינית. צילמנו אותו באמצעות הטלפון הנייד וכך יכולנו להיעזר במקומיים שהובילו אותנו לרכבל.

ברכבל קנינו כרטיסים (רגע לפני עוד הספקנו לצלם בנייד את מפת ההר שהייתה שימושית ביותר בהמשך היום) ועלינו לנסיעה של 1.5 ק"מ בקרון רעוע שכל כמה דקות עצר. מזל שהייתה מישהי בקרון לפנינו (מה שגרם לנו איכשהו להרגיש יותר בטוחים). מאוחר יותר גילינו שהיא עולה למכור אוכל על ההר למעלה.

בירידה מהרכבל חיכו לנו סינים שהציעו לנו לסחוב אותנו על מנשא (בהמשך ראינו אותם סוחבים זקנה סינית אחת). סרבנו והתחלנו ללכת ימינה, לעבר הבריכה. היער היה מדהים והזכיר לנו יער גשם. היה גם שביל מסודר והיינו דיי לבר (פרט למטיילת סינית שניסתה להדבק אלינו והתייאשה אחרי שהתעלמנו ממנה). הגענו לבריכה (או לאגמון) שם יש סירה שסיני משיט עם במבוק. הוא פשוט דוחף עם הבמבוק את הגדה וכך הסירה זזה. מדובר במרחק קצר של כמה דקות.

טיפסנו עד לתחילת הרכבל השני וחזינו גם במפלים יפים (מסתבר שבמעלה ההר יש מסעדה- מי היה מאמין?) והתחלנו לרדת חזרה. לקראת הסוף קראנו על כך שברעידת אדמה בסצ'ואן בשנת 2008 נפלו פה אבנים (ובכלל זה אבן בגודל עצום ובמשקל של 1,000 טון). קשה לקלוט את עוצמת רעידת האדמה בסיצ'ואן כמו גם את המהירות שבה הסינים שיפצו את האיזור ולמעשה שיחזרו את הכל. בסוף המסלול חיכה מיניבוס שנהגו שכנע אותנו לעלות עליו (מה שאכן עשינו והתברר כנכון כיוון שהוא לקח אותנו ממש עד תחנת הרכבת).

בתחנה קנינו כרטיסים בחזרה לצ'נגדו בלי להיעזר בפתקים (אלא בשפה הסינית בלבד) ונסענו חזרה בעודנו מתכננים בערב לראות בחדר בהוסטל את קונג פו פנדה. 

יום טיול בצ'נגדו, מקדש וונשו, כיכר טיאנפו ופארק העם

התחלנו את היום במקדש וונשו שעולה 5 יואן לכניסה . בתוך המקדש ישנם מבנים ובתוכם פסלים. סינים רבים רוכנים לרצפה ומתפללים. בין הבניינים: קופסאות עם חול ובהן קטורת. באוויר ריח חזק של קטורת. נזירים לבושים בכתום וחום הסתובבו סביבנו. לאחר סיור קצר התיישבנו במסעדה הצמחונית שבתוך המקדש. לאחר עיון בתפריט (הבלתי נגמר) בחרנו 2 מנות: אחת הייתה חריפה מידי (כנראה שבסצ'ואן חריף זה עניין יחסי) והשנייה מתוקה וטעימה. ביחד עם זה הגיע דלי אורז. סך הכל ארוחה מעולה באווירה מיוחדת.

מקדש וונשו

המסעדה הצמחונית של מקדש וונשו. מצד שמאל: דלי אורז לבן

המשכנו ועלינועל אוטובוס לכיכר טיאנפו - שטח גדול מאוד שכמעט כולו היה סגור והיה אפשר רק ללכת בשביל צר לתוך איזור הכיכר. משם רואים את הפסל של מאו שמשקיף מקצה הכיכר. משם המשכנו ברגל לפארק העם - פארק סיני טיפוסי עם שבילים נאים, עצים רבים ואגם מלאכותי. הפארק היה שוקק חיים וראינו מגוון צורות בילוי: אנשים רוקדים ריקודי שורות (סביבם מתאסף קהל, אנשים מבוגרים שנהנים להעיף עפיפונים, אנשים שרים קריוקי עם בידורית (הקרבה בין כמה כאלה יצרה בליל צורמני של צלילים), אנשים שטים באגם, מטיילים ובעיקר המון אנשים יושבים בבית תה - שותים תה מתרמוס ומשחקים משחק סיני מוכר (שנראה קצת כמו רמיקוב).בית תה הוא מקום עם המון שולחנות, ברובם יושבים חבורת סינים (או סיניות) ומשחקים את המשחק.

יצאנו מהפארק והתחלנו לחפש את מקדש ווחואו. באיזור שבו אמורה להיות הכניסה למקדש נתקלנו בכניסה לרחוב ג'ינלי. מדובר ברחוב מאוד נחמד ותיירותי, מלא חנויות ודוכנים עם עבודות יד, מזכרות, מסעדות ודוכני אוכל. למקדש עצמו, אגב, החלטנו לא להיכנס בגלל המחיר (60 יואן).

פארק העם בצ'נגדו 

בית תה

התחלנו בחיפושים אחר רחוב טיבטי שהיה כתוב עליו בלונלי פלנט סין.בהתחלה לא ראינו בו שום דבר מיוחד אך כשהתחלנו ללכת ראינו שבאמת מסתובבים שם הרבה אנשים בלבוש טיבטי (גברים עם חצאיות ארוכות בצבע בורדו). גם החנויות היו בסגנון מעט אחר ומכרו מזכרות טיבטיות.

משם נסענו לאוניברסיטת סצ'ואן ובה גילינו סטודנטים צעירים מסתובבים בקמפוס על אופניים. בדרכנו פגשנו זוג נחמד עם ביתם החמודה. מסתבר ששניהם מורים לאנגלית באוניברסיטה. הם סיפרו שכל הסטודנטים חייבים ללמוד אנגלית. הם היו מאוד נחמדים ולקחו אותנו לאיזור של מסעדות ופאבים (מסתבר שיש בסין Hooters!). כיוון שהשעה הייתה רק 19:00 ורוב המועדונים נפתחים רק ב-21:00 החלטנו לוותר וחזרנו למלון. בארוחת הערב התיישב לידינו בחור סיני מוזר שמגיע להוסטל של סים מידי פעם על מנת לתרגל את היפנית שלו. עשינו קצת בירורים לגבי הטיול של מחר והלכנו לישון.

אטרקציות מרכזיות בצ'נגדו בירת סצ'ואן

רגע לפני שמתחילים לטייל לבד בצ'נגדו בירת סצ'ואן חשוב לדעת שגם כאן לא הספקנו לכסות את כל האטרקציות המרכזיות בעיר צ'נגדו ובסביבתה. מצאנו לנכון להביא בפניכם גם את הדברים שמומלץ לעשות ואנחנו, משיקולי זמן בעיקר - והרי בכל זאת מדובר בטיול לחודש בסין, בחרנו לוותר.

אז הידוע מכולם הוא לשאן פסל הבודהה הגדול . אפשר להגיע לכאן באוטובוס מצ'נגדו ויש האומרים שאסור לפספס את פסל הבודהה היושב הכי גדול בעולם.  בנוסף ישנו ההר הקדוש אמישאן. במקום ישנן אלפי מדרגות ולנו זה היה נראה קשה פיזית. יחד עם זאת נושאי ריקשה יהיו מוכנים לסחוב אתכם- כך שאולי כדאי להגיע לכאן בכל זאת. הדבר האחרון שהחלטנו לא לראות אבל קיבלנו עליו רשמים מאוד חיוביים ממטיילת ישראלית שישנה איתנו בהוסטל של סים הוא יער הבמבוקים. גם לכאן ההגעה מתאפשרת על ידי נסיעה באוטובוס.

אבל מספיק לדבר על מה לא עשינו. בפוסט הבא - כל הפרטים על האטרקציות המרכזיות בצ'נגדו שכן ראינו (וישנן לא מעט כאלה).  ואיך אפשר היה לא לצלם את הפרצוף החמוד-חמוץ הזה:

טיול בצ'נגדו בירת סצ'ואן

האוטובוס יצא ב-7 בבוקר בדיוק. לקחנו מונית מההוסטל לתחנת האוטובוס עם זוג הקנדים הנחמדים. באוטובוס התחלפו 2 נהגים שנהגו... אללה יסתור. החלק הראשון של הדרך הכיל לא מעט פיתולים ומקומות שבהם הדרדרו אבנים מההר לכביש. אחר כך היה קצת יותר טוב. שמענו מוסיקה ישראלית מה-MP4, המשכנו בלימודי הסינית ודיברנו עם הקנדים (מסתבר שהוא דוור בדימוס והיא סוכנת ביטוח).

הגענו לצ'נגדו אחרי 9 שעות ומצאנו את תחנת האוטובוס שהיינו צריכים כדי להגיע לסים המקסים ב- Sim's Cosy Garden. קיבלנו שם חדר יחיד כמו שהזמנו ב-90 יואן, אבל החלטנו לשדרג לחדר עם שירותים ומקלחת עבור עוד 40 יואן (נשמע לנו שווה). אכלנו בפאב בהוסטל ופגשנו בחורה ישראלית שעושה דוקטורט במכון וייצמן. היא רצתה ללכת למופע שנותן טעימות מכל מיני אומנויות במה (החלפת פנים, צללים וכו'). החלטנו לזרום בעבור 140 יואן לכרטיס.

פארק ג'יוג'איגואו - יום טיול בשמורת הטבע היפה בסין

אגמים בפארק ג'וזאיגואו

היום השני בשמורה התחיל בהעברת כל הכביסה למתלה בחוץ, בתקווה שלא יירד שוב גשם. אכלנו משהו בהוסטל (וקנינו ריבה וחמאה לדרך- הבעיה ששכחנו לקחת מהתיק סכין ומזלג חד פעמיים ונאלצנו למרוח עם צ'ופסטיק שבור). אחרי הליכה של כרבע שעה הגענו לפארק, ושוב- קניית כרטיסים. הפעם ביקרנו באחד מתשעת כפרי הטיבטים הנמצאים בשמורת הטבע.

עלינו על אוטובוס ירוק לחלק של ה-Y שלא ראינו אתמול. ירדנו ב-Long Lake והתקדמנו לאגם חמשת הצבעים שהיה שקוף וכחול ומרהיב באותו הזמן. משם נסענו למרכז המבקרים. המשכנו את הטיול הנעים מוקפים בתיירים סינים. ביציאה מהפארק פגשנו שני קנדים שישנו איתנו בהוסטל וסיפרו שיש הפסקת חשמל ואכן כשהגענו הכל היה חשוך. אכלנו ארוחת ערב, והתארגנו לבוקר שבו ניקח אוטובוס ארוך לעיר צ'נגדו, בירת מחוז סצ'ואן.

עמק תשעת הכפרים

טיפ חשוב: הדרך שאנחנו עשינו הייתה לא טריוויאלית (טיסה משאנגחאי לג'וזאיגו והמשך באוטובוס לצ'נגדו).
מטיילים רבים לוקחים לכאן אוטובוס מצ'נגדו, מטיילים וחוזרים.
זו אכן אופציה טובה - אך החסרון הוא שצריך לעשות את הנסיעה הלא קלה פעמיים - ועל כך בפוסט הבא.

אגם המראה

אטרקציות בצפון סצ'ואן - סונגפאן, טרק סוסים וחואנלונג

אנחנו כל כך התלהבנו מג'יואג'איגו (צורות כתיבה רבים בעברית לאותה מילה) שהחלטנו להישאר בה יום נוסף. יחד עם זאת איזור צפון סצ'ואן מציע למטיילים אטרקציות רבות ומגוונות. אחת האהובות בהן היא סונגפאן המשתמשת בסיס ליציאה לטרק סוסים. פגשנו שלושה ישראלים שעשו את זה ומאוד נהנו. בנוסף ניתן לבקר בפארק חואנלונג (הדרקון הצהוב).

פארק ג'וזייגו - שמורת טבע עם נוף עוצר נשימה

בבוקר די קריר בשמורה אך כיוון שהבטיחו שיהיו 22 מעלות במשך היום קיווינו לטוב. כרטיס עלה 170 יואן אחרי 50 יואן הנחת סטודנט. בנפרד, צריך לקנות כרטיס לאוטובוס במחיר של 90 יואן. שימו לב שמי שבוחר ללכת את השמורה ברגל (או להתחיל להשתמש באוטובוסים ללא כרטיס אחרי הליכה של כ-4 קילומטר - לא חוקי כמובן) יכול לעשות זאת.

בשמורה מסתובבים האוטובוסים הירוקים ללא הפסקה , מעלים ומורידים נוסעים מנקודות התצפית. השמורה בנויה בצורת האות Y ואנחנו רצינו לנסוע לצד הימני של ה-Y ולחזור ברגל עד לפיצול (לפי טיפ שקראנו באתר למטייל). כעבור כמה דקות עלינו על אוטובוס נוסף עליו היו 2 זוגות ישראליים מבוגרים. בדרך, באוטובוס, ראינו חלק מהנופים המדהימים של שמורת הטבע ג'וזאייגו (בתרגום חופשי: עמק תשעת הכפרים): אגמים, הרים, צמחייה והמלהיב מכולם: אגם המראה . באגם זה פני שטח צלולים ללא גלים ונוצר אפקט מראה מושלם. טיפ חשוב: ההשתקפות טובה משמעותית בשעות הבוקר ותלויה בזווית של השמש.

השמורה מסודרת כך שלכל אורכה ישנו דק עץ מקרשים שאפשר ללכת עליו בנוחות. אחרי לא מעט הליכה הגענו לאיזור של האגמים שבו היו סינים רבים. במי האגם ניתן לראות לעומק רב עד הקרקעית ממש, כולל גזעים וענפים בצורה ברורה. המים מקבלים גוון טורקיז מדהים (שלא עובר כמו שצריך בתמונות). כל זה על רקע פסטורלי. עוצר נשימה ממש.
לכל אחד מהאגמים יש את השם שלו (אגם הדשא, אגם חץ הבמבוק, אגם חמשת הצבעים) בניהם שזורים מפלים כי הדרך נמצאת בירידה.

התמונות מדברות בעד עצמן:

פארק ג'וזייגו

פארק ג'וזייגו

פארק ג'וזייגו

בערב הגענו להוסטל, רצינו לתלות כביסה (המכונה הייתה על הגג) וכך מצאנו את עצמינו מוציאים את הבגדים לגיגית עם פנסי ראש בחושך ומפזרים את הכביסה ברחבי החדר לייבוש. 

בדרך לג`וזאייגו - שמורת הטבע בצפון סיצ`ואן

התעוררנו מוקדם ובשעה 07:00 בבוקר כבר היינו בדרכינו לרכבת התחתית לקו 2 שחשבנו שמגיע לפודונג. מסתבר שלא כך. במזל פגשנו ברכבת התחתית של שנחאי בחור צ'כי שנמצא בסין לחילופי סטודנטים והוא המליץ לנו על הרכבת המגנטית  שאומנם עולה ביוקר (40 יואן לכרטיס נסיעה בהצגת כרטיס טיסה) אך אין ספק שה-Maglev Train היא חוויה מדהימה (מה גם שקו 2 לא מגיע עדיין לשדה התעופה מסתבר...). מדובר ברכבת שמגיעה למהירות הלא נתפסת של 431 קילומטר בשעה. תוך 8 דקות כבר היינו בשדה התעופה מחכים לטיסת Air China

The Maglev Train, Shanghai

לשמחתינו נהנינו מאינטרנט חינם בשדה התעופה, היה שם מתקן למים חמים אבל במקום כוסות היו גביעי נייר... בשדה קנינו עוגיות שהיו בעלות טכם מתוק-חריף מוזר ביותר. אכלנו אחת וזרקנו את היתר. בטיסה חווינו מערבולות רבות (אבל לפחות הייתה מנה צמחונית). הגענו לנמל התעופה של ג'וזאייגו לאחר שחלפנו על פני הרים יפייפיים עם פסגות מושלגות.
צ'יק צ'ק לקחנו את התיקים וקנינו כרטיס לאוטובוס שהוא למעשה מונית גדולה שמפזרת למלונות. למזלנו הייתה שם דוברת אנגלית אחת (מסתבר שבבית העתקנו לפתק אותיות יפניות במקום סיניות...

התאכסנו בהוסטל נעים בשם Uncle Jiang Family house. אינטרנט חינם, צוות נחמד עם אנגלית טובה, אגסים טעימים ובחינם בקבלה ומקלחות. אכלנו ארוחת ערב טעימה. והתכוננו ליום המחר בו נראה את הנוף הנהדר הזה:

> בפוסט הבא: פארק ג'וזייגו - שמורת טבע עם נוף עוצר נשימה

אטרקציות מרכזיות בשנחאי

אטרקציות מרכזיות בשנחאי:

טיול לעיר העתיקה של שנחאי

סיור בבונד ותצפית על הפודונג

אבל רגע לפני שעוזבים את העיר Shanghai היפה הנה מבזק קצר של אטרקציות מרכזיות בשנחאי שאנחנו לא הספקנו לראות: קודם כל ישנם גני יו-יואן הנהדרים שמומלץ בחום לבקר בהם, מוזיאון שנגחאי ידבר לאלו מביניכם שמתעניינים באמנות סינית. כמובן שאין להחמיץ את איזור הזיכיון הצרפתי The Franchtown העמוס בחנויות אופנה ובוטיקים יוקרתיים.
בנוסף - ניתן לעשות טיול יום להאנגג'ואו או טיול יום לסוג'ו שהיא ממש ונציה הקטנה של סין.

טיול לעיר העתיקה של שנגחאי ופארק קסום

הפעם לשאלה איך לטייל לבד בסין הייתה תשובה מצויינת: פשוט לאלתר. קמנו באותו יום מאוחר יחסית. נסענו ברכבת התחתית לתחנת Sanghai Circus World. עשינו זאת בהמלצת מטיילים ישראליים שפגשנו במלון ורצו שנראה מופע אקרובטיקה אשר מכירת הכרטיסים אליו נמצאת סמוך לתחנה זו. התאכזבנו לגלות שהכרטיסים להערב כבר Sold Out (אלה היו המילים היחידות שהבחורה שם ידעה לומר באנגלית). כדי שלא נרגיש שהנסיעה הייתה בזבוז מוחלט החלטנו להיכנס לפארק שנמצא ממש ליד הכניסה לתחנה Daning Lingshi Park. נכנסנו תמורת סכום סמלי (2 יואן לאדם). בהתחלה חשבנו שזה פארק קטן מאוד, אך ככך שהמשכנו ללכת כך גילינו שזה פארק ענק שהמון סינים מגיעים לבלות בו.

 Daning Lingshi Park

בדרך ראינו פארק שעשועים קטן לילדים (עם מתקני לונה פארק) והתלהבנו כשראינו חתן וכלה סיניים שבאו להצטלם בפארק ולעשות פוזות. שהמשכנו ללכת גילינו שבערך כל 5 מטר יש זוג כזה שמצטלם ובכלל נראה שזה אתר צילום חביב על הסינים. פגשנו שם בני נוער עם ציוד צילום מקצועי ועוד הרבה זוגות שהצטלמו (חלקם עם בגדי ערב). בהמשך התגלה לנגד עינינו מעין חוף ים קטן ומאולתר - חול לבן על שפת האגם של הפארק ובו משפחות צעירות, אוהלים וילדים. ישבנו לנוח ונהנינו מהשלווה.

שמנו לב שיש סירות ששטות באגם והחלטנו שגם לנו בא לשוט מעט. המשכנו בדרכינו בניסיון למצוא איפה משכירים את הסירות ובדרך שאלנו נער סיני עם ברזלים בשיניים. הוא עצר, חשב על זה קצת, נראה נבוך ובסוך אמר לנו שנלך אחריו והוא יראה לנו איפה זה. הוא התחיל ללכת ואנחנו אחריו. וכך המשכנו עוד ועוד - עד שלאחר רבע שעה הגענו ל"נמל". היה מאוד לא נעים שהוא עשה את כל הדרך בשבילנו (לא ברור למה הוא לא פשוט הצביע...) הודנו לו מאוד ועלינו על סירה.

שטנו בסירה (עם מנוע של קורקינט) הלוך ושוב לאורך האגם ולאחר כשעה ירדנו מהסירה והלכנו לחפש מסעדה. הלכנו לרכבת וירדנו בתחנת Yu Yuan Garden שהמטרה היא ביקור בעיר העתיקה של שנחאי. אחרי הליכה קצרה הגענו לרחוב הראשי של העיר העתיקה. רחוב צפוף ומלא בהמון חנויות שמוכרות הכל, סוחרים מציקים ותיירים לרוב.המקום המפורסם ביותר בעיר העתיקה של שנגחאי הוא בית התה המפורסם והמרהיב הזה:

בית התה בעיר העתיקה של שנחאי

טיול לשנגחאי - סיור בבונד ותצפית על הפודונג

הבוקר התחיל באריזות ובצ'ק אאוט מהיר. הנהג של המלון הקפיץ אותנו לשדה התעופה. הוא נהג כמו טייס והביא אותנו לטרמינל 2 ב- Capital Airport של בייג'ינג. עשינו בזריזות צ'ק אין לטיסה שהזמנו באתר elong והלכנו לשער 22 שם חיכינו לטיסה של China Eastern. בטיסה חווינו לא מעט מערבולות, אכלנו ארוחת צהריים (היו גם דברים לא מזוהים- אחד מהם חשוד כאנשובי) וניצלנו את הזמן ללמוד עוד קצת סינית.

הגענו לשנגחאי למזג אוויר גשום במקצת (טפטוף קל) וראינו תור ענק למוניות שדווקא התקדם צ'יק צ'ק. הגענו למלון שהזמנו מראש בשם City Central Youth Hostel . קיבלנו חדר גדול ומרווח. במלון יש גם פאב נחמד וארוחת בוקר משביעה.

הבונד בלילה

בשלב זה, עת יצאנו לרחוב, גילינו שני דברים חשובים על טיול לשנגחאי: האחד הוא שצריך מאוד להיזהר בעת חציית הכביש. השני הוא שהרכבת התחתית בזמן טיול בשנגחאי יכול להיות עסק לא פשוט בכלל. מספיק להציץ במפת המטרו של שנגחאי על מנת להבין זאת. שאלנו מבוגר סיני אם אנחנו מחכים לרכבת הנכונה והוא יצא מגדרו כדי לעזור לנו (נסע איתנו עד תחנת ההחלפה ושם שאל בשבילנו איך ממשיכים). כמעט שעתיים אחרי היציאה מהמלון ירדנו בתחנת פארק רנמין והיציאה ממנה הזכירה לנו את התחנה המרכזית בתל אביב (המון חנויות, אבל גדול פי כמה).

סיירנו מעט בפארק החשוך והתחלנו לחפש מסעדה צמחונית שהייתה מומלצת על ידי לונלי פלנט סין (ברחוב West Nanjing מספר 455). די מהר מצאנו. כאן אולי המקום לציין ששנחאי מאוד בומבסטית: בניינים גבוהים ומוארים והרגשה שהכל גדול מהחיים.

תצפית לפודונג

המסעדה הייתה מוצלחת מאוד (לקחנו: מרק פטריות, כדורי "בשר" עם כרוב ניצנים, נודלס ו"עוף" עם שמן סומסום). שבעים ומרוצים התחלנו ללכת על רחוב East Nanjing לכיוון הבונד. אחרי כמה דקות הליכה הרגשנו שאנחנו בלאס וגאס. כל כך הרבה ניאונים - זה מרגיש כמעט כאילו יש אור יום. הרחוב היה שוקק חיים- המון אנשים, חנויות, אורות בכל הצבעים והרבה סינים שמנסים למכור כל מיני דברים: החל בשעונים וכלה בגלגלים שמתחברים לנעליים.

East Nanjing

הלכנו לאורך הרחוב עד שהגענו לבונד- טיילת על גדת נהר החואנגפו שמשקיפה על צידו השני של הנהר הפודונג. זהו איזור מסחר מלא בגורדי שחקים. בנהר עברו הרבה ספינות מוארות שקישטו את הנוף. על הבונד ניתן לראות בניינים מרשימים כמו בנק הונג קונג או בניין המכס. כמו כן המערכת הישנה של העיתון China Daily . שילוב מדהים בין קלאסיקה מצד אחד וקדמה מצד שני של אותו נהר.

בייג'ינג - אתרים שחייבים לראות בביקור הבא

כיוון שאי אפשר לראות בבייג'ינג את כל אתרי החובה בטיול של חודש בסין יצרנו לעצמנו בכל עיר ועיר רשימה של מקומות שרצינו לראות ולא ממש הספקנו.

למשל: שוק הפנינים ושוק המשי (מומלץ במיוחד למי שמסיים את הטיול כאן ויכול לחזור עם מזוודה עמוסה בקניות ישר לישראל). מקדש השמיים הוא ללא ספק אחת האטרקציות בבייג'ינג. למעשה היה ממוקם לא רחוק מהמלון שלנו (ואולי דווקא משום כך לא הלכנו לראותו).

למטייל בבייג'ינג מומלץ גם לבקר בלמה טמפל (לא להתבלבל עם המשחק הפופולארי Temple Run). ולראות בעיר בייג'ינג מופע של אומני השאולין שישאירו אתכם עם הפה פעור לשעות רבות, גם אחרי סיום המופע.

דגל סין

טיול לחומה הסינית

קמנו מוקדם מאוד (השכמה בשעה 06:00) והתארגנו כך שהגענו ללאו הוסטל ב-07:15. הטיול בחומה הסינית (בחלק פחות מתויר) התברר כבחירה מצוינת שהפכה את הטיול בחומה הסינית לפסטורלי ומוצלח, בלי המון תיירים אחרים ובלי החבר'ה שמנסים למכור דברים בחלקים המתוירים יותר של החומה הסינית.

הלכנו ברגל לרחוב הראשי יחד עם נציג של הלאו הוסטל ושם עלינו על אוטובוס שעצר עוד פעם אחת לאסוף אנשים. סך הכל היינו 17 איש בטיול לחומה הסינית. אחרי שעתיים וחצי של נסיעה בפקקים הגענו לחלק של החומה בשם Renman Great Wall at Badaling (שימו לב שהחלק המתויר של הטיול לחומה הסינית נקרא רק Badaling אז נא לא להתבלבל).

החומה הסינית

המדריך היה אמור לדבר אנגלית אבל דיבר אינגלסינית או משהו לא מובן שכזה. התחלנו כולם יחד במגדל השמירה הראשון (שם היו אוהלים של כאלה שהחליטו לישון על החומה הסינית- שימו לב, אסור באופן רשמי לישון על החומה הסינית). המשכנו איש איש בכוחות עצמו. הטיפוס על החומה הסינית לא קל, אך הוא מבוצע בנוף מדהים של קטעים נוספים מהחומה הסינית והרים ירוקים. טיפסנו 5 מגדלים בערך ואז ירדנו חזרה לאוטובוס. הגענו עם האוטובוס למסעדה מעולה, עייפים ומזיעים. האוכל היה כלול בדיל של הלאו הוסטל, אך לא כך השתייה... ישבנו בשולחן עם קוריאני אחד, 4 חברים מהונג קונג דוברי אנגלית, בחור אמריקאי וזוג נחמד של בלגי וסינית שהכירו לפני 3 חודשים ועכשיו הם ביחד. בזמן האוכל היו קצת שיחות היכרות. ההונג קונגים היו בטוחים שאנחנו מירושלים (זו העיר היחידה שהם מכירים בישראל).



בערב יצאנו לפאב מעולה 365Inn  ואכלנו שם אוכל מערבי ושתינו בירה עם ישראלים נוספים. ומה עושים ישראלים שהם נפגשים בחו"ל? נכון מאוד, משחקים טאקי. יופי של ערב.

>> עכשיו מתברר שהחומה הסינית פי שניים יותר ארוכה ממה שחשבנו

החומה הסינית - מתברר שהיא פי שניים יותר ארוכה ממה שחשבנו