התעוררנו אחרי שנת לילה ארוכה, ובכל זאת התקשינו לקום מהמיטה. לבסוף התעוררנו ועשינו כמה סידורים, כמו להזמין הוסטל בעיר קונמינג שהיא בירת מחוז יונאן. לקראת הצהריים יצאנו לסיבוב בעיר העתיקה של דאלי שהתברר שמאוד קרובה ל-The Jade Emu. העיר דווקא לא הזכירה לנו את ליג'יאנג כמו שטוענים מטיילים רבים. היא נראית כמו עיר רגילה עם המון חנויות מזכרות והמון בתי קפה שמגישים גם אוכל מערבי. התיישבנו בגוגו קפה כי היה לנו שובר לקפה יונאן בחינם (שהתברר כנס קפה רגיל).הזמנו טוסט גבינה ותה ג'ינג'ר שהגיע בכוס של בירה והיה חזק מאוד.המשכנו בשיטוטים וקנינו קצת מתנות (שרשראות עם גרגר אורז שכתבו עליו , מטרייה ו-2 סטים של תה מיניאטורי). קנינו גם ממתקים שהם למעשה פירות מיובשים על מנת להביא לעבודה כשנחזור. הגענו לשוק המקומי שהיה הומה אדם ומכרו בו כל מיני קשקושים, פלפל חריף (בכמויות) ואת סל הקש שהסינים שמים על הגב כדי לסחוב דברים. אכלנו עוגת תפוחים נחמדה במאפייה בשם Sweet tooth עליה קיבלנו המלצה. המקום מנוהל על ידי זוג חרשים והוא אכן שווה ביקור.
אחרי כמה שעות שיטוט היינו רעבים ורצינו לחזור להוסטל לאכול, אבל אז כמו בהזמנה נתקלנו בויקה (איתה טיילנו בהר צ'אנגשן ליד דאלי) שהסתובבה בעיר עם מורה הונג קונגי שישן איתה באותו החדר בדורמס.היא ספרה לנו שהם בדיוק סיימו לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית שמגישה דמפלינג (כופתאות סיניות) המכונים גם דים סם צמחוניים ושהיה זול וטעים, ושם התיישבנו בהמלצתה. זאת הייתה מסעדה פיצית שנראית כמו מחסן ומגישה רק דמפלינג (כופתאות סיניות). הדמפלינג התגלו כטעימים. המילוי היה כמו של אגרול והזמנו עוד צלחת. סך הכל שתי צלחות דמפלינג ב-8 יואן (משהו כמו 4 שקלים). יצאנו שבעים ומרוצים.
>> בישראל: בתקופה של חודש נפתחו 4 מקומות חדשים שמציעים דים סאם
האם כיסונים מאודים הולכים להיות הדבר הכי חם בסתיו הקרוב?
קראו את הכתבה המלאה על הדים סם שתוקף בכל החזיתות
אחרי כמה דקות נתקלנו בישראלית בת כ-65 (שראינו גם במאמא נאשי בליג'יאנג) ודיברנו איתה קצת. מסתבר ששמה אסתי והיא מירושלים. היא מרבה לטייל לבד בעולם מגיל 42. סיפרנו לה על המשך התוכניות שלנו (הארץ האדומה של דונגצ'ואן) והיא אמרה שתרצה מאוד להצטרף ולטייל איתנו בארץ האדומה של דונגצ'ואן. היא נתנה לנו עוגיות אגוזים והמליצה לנו ללכת לאגם שליד דאלי שלטענתה נמצא במרחק של חצי שעה הליכה. התחלנו לצעוד לכיוון והתרחקנו מהאיזור המתוייר של העיר. ראינו נשים שוטפות בצל ירוק בתעלה (שלנו נראתה כמו תעלת ביוב- אבל היא לא...). מה שכן, בהמשך ראינו ילד משתין בתעלה הזו. אחרי כשעה הליכה כשלא ראינו את האגם באופק החלטנו לחזור.
בדרך חזרה עצרנו בסופר להצטייד באוכל לרכבת לילה לקונמינג (חלה, ריבה ובננות). בסופר פגשנו את אשתו של דייב מה-The Jade Emu עם הילד שלהם. חזרנו להוסטל והיינו בטוחים שיש לנו הרבה זמן עד שצריך לצאת לרכבת. פגשנו שוב את ויקה והסתבר שגם היא רוצה להצטרף למסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן. לקחנו מההוסטל טרמפ (בתשלום) עם החותן של לייב והוא הביא אותנו לתחנת הרכבת לקראת רכבת לילה לקונמינג.
איך נוסעים ברכבות בסין לבד? קנינו כרטיסים ל- Hard Sleep. יש שם 6 מיטות (3 מטות בכל צד). אנחנו היינו ב-2 התחתונות מה שהתברר כנוח מאוד (לא צריך לטפס למעלה והתיקים לידך). קראנו ספר עד שב-22:00 כיבו את האורות ברכבת. הרכבת עצרה לעיתים קרובות מאוד. לפעמים נעצרה ל-20 או 30 דקות. וגם צפרה לא מעט.
>> רוצים לדעת עוד על נסיעה ברכבות בסין? השאירו לנו טוקבק ונשמח לעזור.
 |
| דמפלינג (כופתאות סיניות) |
אחרי כמה שעות שיטוט היינו רעבים ורצינו לחזור להוסטל לאכול, אבל אז כמו בהזמנה נתקלנו בויקה (איתה טיילנו בהר צ'אנגשן ליד דאלי) שהסתובבה בעיר עם מורה הונג קונגי שישן איתה באותו החדר בדורמס.היא ספרה לנו שהם בדיוק סיימו לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית שמגישה דמפלינג (כופתאות סיניות) המכונים גם דים סם צמחוניים ושהיה זול וטעים, ושם התיישבנו בהמלצתה. זאת הייתה מסעדה פיצית שנראית כמו מחסן ומגישה רק דמפלינג (כופתאות סיניות). הדמפלינג התגלו כטעימים. המילוי היה כמו של אגרול והזמנו עוד צלחת. סך הכל שתי צלחות דמפלינג ב-8 יואן (משהו כמו 4 שקלים). יצאנו שבעים ומרוצים.
>> בישראל: בתקופה של חודש נפתחו 4 מקומות חדשים שמציעים דים סאם
האם כיסונים מאודים הולכים להיות הדבר הכי חם בסתיו הקרוב?
קראו את הכתבה המלאה על הדים סם שתוקף בכל החזיתות
אחרי כמה דקות נתקלנו בישראלית בת כ-65 (שראינו גם במאמא נאשי בליג'יאנג) ודיברנו איתה קצת. מסתבר ששמה אסתי והיא מירושלים. היא מרבה לטייל לבד בעולם מגיל 42. סיפרנו לה על המשך התוכניות שלנו (הארץ האדומה של דונגצ'ואן) והיא אמרה שתרצה מאוד להצטרף ולטייל איתנו בארץ האדומה של דונגצ'ואן. היא נתנה לנו עוגיות אגוזים והמליצה לנו ללכת לאגם שליד דאלי שלטענתה נמצא במרחק של חצי שעה הליכה. התחלנו לצעוד לכיוון והתרחקנו מהאיזור המתוייר של העיר. ראינו נשים שוטפות בצל ירוק בתעלה (שלנו נראתה כמו תעלת ביוב- אבל היא לא...). מה שכן, בהמשך ראינו ילד משתין בתעלה הזו. אחרי כשעה הליכה כשלא ראינו את האגם באופק החלטנו לחזור.
בדרך חזרה עצרנו בסופר להצטייד באוכל לרכבת לילה לקונמינג (חלה, ריבה ובננות). בסופר פגשנו את אשתו של דייב מה-The Jade Emu עם הילד שלהם. חזרנו להוסטל והיינו בטוחים שיש לנו הרבה זמן עד שצריך לצאת לרכבת. פגשנו שוב את ויקה והסתבר שגם היא רוצה להצטרף למסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן. לקחנו מההוסטל טרמפ (בתשלום) עם החותן של לייב והוא הביא אותנו לתחנת הרכבת לקראת רכבת לילה לקונמינג.
איך נוסעים ברכבות בסין לבד? קנינו כרטיסים ל- Hard Sleep. יש שם 6 מיטות (3 מטות בכל צד). אנחנו היינו ב-2 התחתונות מה שהתברר כנוח מאוד (לא צריך לטפס למעלה והתיקים לידך). קראנו ספר עד שב-22:00 כיבו את האורות ברכבת. הרכבת עצרה לעיתים קרובות מאוד. לפעמים נעצרה ל-20 או 30 דקות. וגם צפרה לא מעט.
>> רוצים לדעת עוד על נסיעה ברכבות בסין? השאירו לנו טוקבק ונשמח לעזור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה