 |
| ליג'יאנג בלילה |
ארוחת ערב אצל מאמא נאשי הייתה (כמו שמספרים מטיילים רבים) עשירה וטעימה. היו מנות רבות של בשר וירקות לחוד שהגיעו למרכז השולחן וכל אחד הוסיף מה שרצה לקערת האורז שלו. בעלה של המאמא מגיש תוך שהיא צועקת עליו ונוזפת בו. לנו, הסועדים, אסור לבקש חלילה תוספת מאף אחת מהמנות אחרת המאמא מתעצבנת.
בערב חזרנו לכיכר המרכזית. לאורך הרחוב יש אינספור פאבים ומסעדות. היינו שם גם ביום אבל אז זה היה נראה פסטורלי ושקט. שום דבר לא רמז למהפך שמתחולל כאן בלילה. בכל פאב יש הופעה: או של מישהו ששר או של סיניות שרוקדות ריקודים מוזרים. באופן כללי ההרגשה היא של צוות בידור באילת. המוסיקה רועשת מאוד והיושבים בפאב במקום למחוא כפיים דופקים עם חתיכת עץ על השולחן. בכניסה לכל מסעדה או פאב יש מארחות חביבות לבושות בגדים מסורתיים שמנסות לשכנע את הבאים להיכנס. אחת מהן אפילו הסכימה להצטלם איתנו.
סיימנו את הערב מוקדם יחסית לא לפני שהצטיידנו ליום המחר במים ועוגיות.
 |
| ליג'יאנג בלילה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה