טיול יום בדאלי ורכבת לילה לקונמינג

התעוררנו אחרי שנת לילה ארוכה, ובכל זאת התקשינו לקום מהמיטה. לבסוף התעוררנו ועשינו כמה סידורים, כמו להזמין הוסטל בעיר קונמינג שהיא בירת מחוז יונאן. לקראת הצהריים יצאנו לסיבוב בעיר העתיקה של דאלי שהתברר שמאוד קרובה ל-The Jade Emu. העיר דווקא לא הזכירה לנו את ליג'יאנג כמו שטוענים מטיילים רבים. היא נראית כמו עיר רגילה עם המון חנויות מזכרות והמון בתי קפה שמגישים גם אוכל מערבי. התיישבנו בגוגו קפה כי היה לנו שובר לקפה יונאן בחינם (שהתברר כנס קפה רגיל).הזמנו טוסט גבינה ותה ג'ינג'ר שהגיע בכוס של בירה והיה חזק מאוד.המשכנו בשיטוטים וקנינו קצת מתנות (שרשראות עם גרגר אורז שכתבו עליו , מטרייה ו-2 סטים של תה מיניאטורי). קנינו גם ממתקים שהם למעשה פירות מיובשים על מנת להביא לעבודה כשנחזור. הגענו לשוק המקומי שהיה הומה אדם ומכרו בו כל מיני קשקושים, פלפל חריף (בכמויות) ואת סל הקש שהסינים שמים על הגב כדי לסחוב דברים. אכלנו עוגת תפוחים נחמדה במאפייה בשם Sweet tooth עליה קיבלנו המלצה. המקום מנוהל על ידי זוג חרשים והוא אכן שווה ביקור.

דמפלינג (כופתאות סיניות)

אחרי כמה שעות שיטוט היינו רעבים ורצינו לחזור להוסטל לאכול, אבל אז כמו בהזמנה נתקלנו בויקה (איתה טיילנו בהר צ'אנגשן ליד דאלי) שהסתובבה בעיר עם מורה הונג קונגי שישן איתה באותו החדר בדורמס.היא ספרה לנו שהם בדיוק סיימו לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית שמגישה דמפלינג (כופתאות סיניות) המכונים גם דים סם צמחוניים ושהיה זול וטעים, ושם התיישבנו בהמלצתה. זאת הייתה מסעדה פיצית שנראית כמו מחסן ומגישה רק דמפלינג (כופתאות סיניות). הדמפלינג התגלו כטעימים. המילוי היה כמו של אגרול והזמנו עוד צלחת. סך הכל שתי צלחות דמפלינג ב-8 יואן (משהו כמו 4 שקלים). יצאנו שבעים ומרוצים.

>> בישראל: בתקופה של חודש נפתחו 4 מקומות חדשים שמציעים דים סאם
האם כיסונים מאודים הולכים להיות הדבר הכי חם בסתיו הקרוב? 
קראו את הכתבה המלאה על הדים סם שתוקף בכל החזיתות 



אחרי כמה דקות נתקלנו בישראלית בת כ-65 (שראינו גם במאמא נאשי בליג'יאנג) ודיברנו איתה קצת. מסתבר ששמה אסתי והיא מירושלים. היא מרבה לטייל לבד בעולם מגיל 42. סיפרנו לה על המשך התוכניות שלנו (הארץ האדומה של דונגצ'ואן) והיא אמרה שתרצה מאוד להצטרף ולטייל איתנו בארץ האדומה של דונגצ'ואן. היא נתנה לנו עוגיות אגוזים והמליצה לנו ללכת לאגם שליד דאלי שלטענתה נמצא במרחק של חצי שעה הליכה. התחלנו לצעוד לכיוון והתרחקנו מהאיזור המתוייר של העיר. ראינו נשים שוטפות בצל ירוק בתעלה (שלנו נראתה כמו תעלת ביוב- אבל היא לא...). מה שכן, בהמשך ראינו ילד משתין בתעלה הזו. אחרי כשעה הליכה כשלא ראינו את האגם באופק החלטנו לחזור.

בדרך חזרה עצרנו בסופר להצטייד באוכל לרכבת לילה לקונמינג (חלה, ריבה ובננות). בסופר פגשנו את אשתו של דייב מה-The Jade Emu עם הילד שלהם. חזרנו להוסטל והיינו בטוחים שיש לנו הרבה זמן עד שצריך לצאת לרכבת. פגשנו שוב את ויקה והסתבר שגם היא רוצה להצטרף למסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן. לקחנו מההוסטל טרמפ (בתשלום) עם החותן של לייב והוא הביא אותנו לתחנת הרכבת לקראת רכבת לילה לקונמינג.

איך נוסעים ברכבות בסין לבד? קנינו כרטיסים ל- Hard Sleep. יש שם 6 מיטות (3 מטות בכל צד). אנחנו היינו ב-2 התחתונות מה שהתברר כנוח מאוד (לא צריך לטפס למעלה והתיקים לידך). קראנו ספר עד שב-22:00 כיבו את האורות ברכבת. הרכבת עצרה לעיתים קרובות מאוד. לפעמים נעצרה ל-20 או 30 דקות. וגם צפרה לא מעט.

>> רוצים לדעת עוד על נסיעה ברכבות בסין? השאירו לנו טוקבק ונשמח לעזור.

אוטובוס לדאלי

העיר דאלי במחוז יונאן בסין

לקחנו מונית מה-Panba הוסטל בליג'יאנג לתחנת הרכבת. פגשנו שם אמריקאית שטיילה עם 2 ילדים (בת סינית מאומצת וילד אמריקאי). הם היו בדרכם לשנגרילה. נכנסנו לאוטובוס לדאלי. הבגז' היה מלא שמן והצטערנו מאוד שלא כיסינו את התיקים. הסתבר לנו שבאוטובוס בסין יש דיילת ומחלקים מים. באוטובוס הקרינו סרט אימה והסינים היו נראים מרותקים. אנחנו היינו מבוהלים לא מהסרט אלא מאיך שהנהג נסע, ומזה שהוא ניסה כל הזמן לעקוף למרות שהיה ערפל כבד. בסוף הורידו אותנו במקום שנראה כמו שום-מקום והאישה שהייתה שם רצתה 15 יואן לאדם תמורת הקפצה למלון. סירבנו וסיכמנו עם אדם אחר על 10 יואן לאדם.

מסתבר שזה היה דיי קרוב והגענו להוסטל הכי שווה בדאלי The Jade Emu שם פגשנו את דייב, בעל המקום, אוסטרלי שהתחתן עם סינית.ביקשנו הנחה (כמו שלימדו אותנו: צריך להתמקח בסין) וירדו מ-120 ל-100 יואן ללילה אך קבלנו חדר ששווה 150 יואן ובארץ היה עולה פי 10 ויותר. פשוט חדר מפנק: מיטה ענקית, שולחן למחשב נייד, כספת, טלוויזיה, DVD, אמבטיה ושירותים ענקיים, תנור וסדין חשמלי, מנורה דקורטיבית וספה נוספת. בהוסטל The Jade Emu פגשנו את יותם (בחור אחרי צבא שמטייל עם חברתו, מור) ואת ויקה (בחורה אחרי אוניברסיטה שמטיילת לבד). פגשנו שם גם את ג'ייסון, הבחור שעשה איתנו את טרק ערוץ דילוג הנמר והוא שלח לנו תמונות משותפות משם.

זקן סיני סוחב סל בעיר דאלי 

טיול אופניים לבאישה וסוחה - אטרקציות ליד ליג'יאנג

טיול יום באיזור ליג'יאנג לכפרים באישה וסוחה

שכרנו שני זוגות אופניים ויצאנו לדרך לפי הסבר של פקידת הקבלה מהפנבה הוסטל. כשיצאנו ירד קצת גשם אך מהר מאוד הפסיק. יצאנו מהעיר העתיקה לרחוב הראשי וניסינו לנסוע לפי המפה שקיבלנו בהוסטל לעיירה Shuhe אבל הסתבר שהמפה מאוד סכמטית ולא ממש שיקפה את הרחובות האמיתיים אז קצת התברברנו.

שאלנו כמה אנשים בדרך וכל אחד הצביע לכיוון אחר. בתחילה חששנו מעט לרכב על הכביש, אך כשמצאנו את הדרך האמיתית היה לצד הכביש שביל אופניים נוח. אחרי נסיעה של כשעה שמולנו הר גדול מכוסה עננים- הגענו לעיירה סוחה (Shuhe) שהכניסה אליה דרך שער גדול ויפה.מיד אחרי השער קשרנו את האופניים והמשכנו לטייל רגלית. העיירה מאוד מזכירה את ליג׳יאנג וגם בה יש סמטאות וחנויות לתיירים. פה יש הרבה פחות תיירים ולכן קל ונעים להסתובב.

כשסיימנו את הסיור בעיירה הנעימה והמוקפת הרים יצאנו ממנה וחזרנו לדווש לכיוון באישה. אז הגענו לחלק היפה באמת של הדרך בו נסענו בכביש קטן באיזור כפרי, ראינו בדרך איכרים וחקלאים שעובדים את האדמה במסירות עם סוסים ופרות. דוגמה יכולים לראות בתמונה שבראש פוסט זה ובו נראית סינית זקנה נושאת על גבה את הנאסף מהשדה לעגלה המחכה בצד הכביש. בבאישה עצמה די התאכזבנו כי למרות שהיא אמורה להיות המתויירת בין השתיים לא היו שם דברים מעניינים והמוכרות דיי התעלקו עלינו. מה שהיה מעניין היא הפגישה עם ד"ר הו בן ה-87. דוקטור מפורסם שמרפא בצמחי מרפא. אחרי ששאל מאיפה אנחנו נתן לנו לקרוא חומר עליו בעברית.


בבאישה  הסתובבנו רוב הזמן ברגל עם האופניים כי הריצוף שם לא היה נעים לרכיבה. כששמנו פעמינו חזרה לליג'יאנג (באותה דרך רק בלי ההתברברות) גילינו שהדרך למעשה דיי פשוטה. הדרך חזרה גם הייתה בירידה כך שהיה קל יותר.


סיימנו את היום בארוחת ערב במסעדת Mama Fu's  שמומלצת על ידי לונלי פלנט סין. הזמנו תפוחי אדמה מטוגנים עם גבינה וסנביץ' נאשי (לחם נאשי הוא מעין פיתה מטוגנת ובאמצע ביצה, גבינה וירקות). האוכל היה סביר אבל לא משהו. היה דיי יקר

טיול אופניים בסביבות ליג'יאנג לכפרים באישה וסוחה

ערוץ דילוג הנמר - בעקבות גיא פלג ז"ל

שלט עם שמו של גיא פלג ז"ל והשנים שבהם חי 1983-2005. יהי זכרו ברוך

ביום השני של טרק ערוץ דילוג הנמר חלקנו כבוד לגיא פלג ז"ל ועל כך יסופר מיד. התחלנו את היום בשעה 08:30 והחלטנו לאכול ב-Half Way. ההליכה הייתה יחסית מישורית וראינו מפלים יפים. ב- Half way היה גג שממנו רואים נוף מקסים ושם עצרנו לאכול (אורז עם ירקות, נודלס, ביצה ועגבניה ופנקייק בננה ב-35 יואן). המשכנו לדרכינו לעבר Tina's Guesthouse ובדרך פגשנו סוסים נחמדים עם עיניים טובות (תמונה של אחד מהם בסוף הפוסט) וגם מפלים שממש עוברים בתוכם (מדלגים על אבנים).

אחרי כשלוש שעות, רובם בירידה, הגענו ל-Tina's Guesthouse ומשם הרמנו טלפון ל- Panba  והזמנו חדר משפחתי (היחיד שהיה) ב-150 יואן. התחלנו בהליכה לכיוון Sean's Spring Guesthouse שממנו יצא גיא פלג ז"ל למסלול. בדרך עצרה לידינו ביתו של שון שנתנה לנו חינם טרמפ לגסטהאוס של שון. שם ראינו את השלט שתלו גרי ותמי (הוריו של גיא פלג ז"ל שעשו לאחר מותו מסע בעקבותיו) - התמונה מפורסמת בראש הפוסט הזה. וכן את התיק של גיא פלג ז"ל מקורס קצינים, הנה הוא לפניכם בכבוד גדול ובגעגועים:

תיק קורס קצינים של גיא פלג ז"ל

עשינו דרכינו חזרה ל-Tina's Guesthouse  ברגל, בתקווה למצוא פרטנרים למסע חזרה לליג'יאנג. ואכן פגשנו שם את האמריקאים שישבו לאכול ארוחת ערב. לקחנו גם אנחנו לחם נאשי ואורז ב-10 יואן. הדרך חזרה הייתה בכבישים משובשים מאוד על סף תהום והייתה מפחידה ביותר. באיזשהו שלב עצרנו לכחצי שעה כי היו עבודות בכביש ואם זה לא הספיק: באמצע היינו צריכים להחליף רכב כי הכביש היה חסום לגמרי בלי אפשרות לעבור. בצד השני חיכתה לנו "נהגת שודים" שנסעה על הדרך לליג'יאנג  בשעה וחצי בנהיגה סינית מסורתית (צפור וקווה לטוב) ואף הקפידה להשתמש בשיטה הידועה כ"עקוף בכל מחיר". היא הורידה אותנו במקום בלתי מזוהה וניווטנו את דרכינו חזרה למאמא נאשי לקחת את התיקים. משם המשכנו ל-Panba רגלית עם התיקים על הגב. גילינו שהחדר המשפחתי מפנק מאוד ושווה כל גרוש (היו 2 מיטות זוגיות, סלון מאולתר עם ספה, שולחן ושני כסאות  - ובכלל הייתה אווירה של צימר. שמחנו מאוד שלא נשארנו אצל המאמא). כך הסתיים לו היום המאוד מרגש הזה.

ערוץ דילוג הנמר- סוס עם עיניים טובות משקיף על הנוף

ארוחת ערב אצל מאמא נאשי ולילה בליג'יאנג

ליג'יאנג בלילה

ארוחת ערב אצל מאמא נאשי הייתה (כמו שמספרים מטיילים רבים) עשירה וטעימה. היו מנות רבות של בשר וירקות לחוד שהגיעו למרכז השולחן וכל אחד הוסיף מה שרצה לקערת האורז שלו. בעלה של המאמא מגיש תוך שהיא צועקת עליו ונוזפת בו. לנו, הסועדים, אסור לבקש חלילה תוספת מאף אחת מהמנות אחרת המאמא מתעצבנת.

בערב חזרנו לכיכר המרכזית. לאורך הרחוב יש אינספור פאבים ומסעדות. היינו שם גם ביום אבל אז זה היה נראה פסטורלי ושקט. שום דבר לא רמז למהפך שמתחולל כאן בלילה. בכל פאב יש הופעה: או של מישהו ששר או של סיניות שרוקדות ריקודים מוזרים. באופן כללי ההרגשה היא של צוות בידור באילת. המוסיקה רועשת מאוד והיושבים בפאב במקום למחוא כפיים דופקים עם חתיכת עץ על השולחן. בכניסה לכל מסעדה או פאב יש מארחות חביבות לבושות בגדים מסורתיים שמנסות לשכנע את הבאים להיכנס. אחת מהן אפילו הסכימה להצטלם איתנו.
סיימנו את הערב מוקדם יחסית לא לפני שהצטיידנו ליום המחר במים ועוגיות.

ליג'יאנג בלילה

טיול ביונאן - ליג'יאנג ופגישה עם מאמא נאשי

למחוז יונאן הגענו בטיסה קצת אחרי חצות. היישר ל- Panba Hostel. הלכנו לישון מאוחר וקמנו למחרת יקיצה טבעית. גילינו שבהוסטל המקסים הזה אין מקום ללילה נוסף ורשמנו לפנינו למצוא לינה במהלך היום (יש אינסוף הוסטלים בליג'יאנג כך שלא תהיה בעיה).

העיר העתיקה של ליג'יאנג מלאה בסמטאות צרות וחנויות מזכרות (קצת הזכירה לי את צפת). כל הסמטאות נראות אותו הדבר בערך ודיי קשה למצוא שם את הדרך. נתקלנו בשני דברים שכדאי להזכיר: הראשון הוא עוגיות אגוזים מצויינות (כדאי מאוד לטעום) והשני: חנויות עם דרבוקות שמשמיעות שוב ושוב ברמקולים את השיר Dida Dida (שבפינו זכה לכינוי "לינדה, לינדה") ומוכרות דיסקים.

עוגיות אגוזים מעולות בעיר העתיקה של ליג'יאנג

שפע המזכרות פה הוא אדיר: יש חנויות של שאלים ושל חולצות, נעליים שמציירים עליהן, אוכל בשפע. טעמנו 2 דברים: לחם נאשי וגם מעין דבר ירוק ודביק שמכיל אורז ומילוי כלשהו (חלק עם בשר וחלק בלי). תראו בעצמכם בתמונה הבאה:



משם המשכנו לכיכר המרכזית של העיר העתיקה ליג'יאנג והלכנו לתצפת על העיר החדשה ליג'יאנג. בשלב זה התחלנו לחפש איפה לישון בלילה ונתקלנו במקרה במאמא נאשי מספר 1. למה במקרה? משום שלא חיפשנו אותו אבל כמובן ששמענו עליו עוד בארץ. החלטנו לראות את החדר שדווקא היה סביר. הבנו שמאמא נאשי 1 הוא לא הגסטהאוס המרכזי שלה והמשכנו הלאה למאמא נאשי מספר 3 שם קיבלה את פנינו מאמא נאשי בכבודה ובעצמה ונתנה לנו לאכול 2 בננות.

העיר העתיקה ליג'יאנג

כיוון שהתיקים הגדולים שלנו היו עדיין ב-Panba hostel המאמא נאשי מיהרה לנדב את ג'ון.
ג'ון הוא בחור בריטי שעובד אצלה כבר 4 חודשים והדריך אותנו בסמטאות ל-Panba ובחזרה.

כשחזרנו קיבלנו חדר אצל מאמא נאשי מספר 3. לחדר אין מנעול נורמלי והדלת נסגרת עם חתיכת עץ.

בנוסף בינינו לחדר ליד הייתה דלת הזזה שלא בעיה לפתוח. כמובן שמיד נעלנו עם מנעול שלנו.

ממה עוד לא היינו מרוצים שם? לחדר לא היו חלונות אבל מצד שני הקור נכנס.

ג'ון הנחמד הסביר לנו באריכות על ערוץ דילוג הנמר- שהיה בתוכנית שלנו למחר 

וכן הדריך אותנו איך להגיע לשוק האוכל  בעוד המאמא נאשי משקה אותנו בשיק בננה.

כשהגענו לשוק נתקלנו במראה אותנטי ולא תיירותי. דוכנים רבים שמוכרים הכל:
מירקות ופירות טריים ועד לבגדי תינוקות. המראות שם היו מרהיבים והריחות חזקים.

שוק האוכל בליג'יאנג

חזרנו לארוחת הערב אצל המאמא נאשי קצת לפני השעה 18:00.

פגשנו בחורה בשם נועה ששירתה בדובר צה"ל וסיפרה שחזרה מערוץ דילוג הנמר והיה נהדר.

הייתה לה חברה ישראלית (חצי סינית חצי אוסטרית) שחיה בארץ והייתה יפה מאוד.

ישראלים נוספים שפגשנו סיפרו שערוץ דילוג הנמר הוא טרק קשה ושהם בקושי הספיקו להוסטל לפני רדת החשיכה.

בנוסף טענו ש"הגוף צריך לנוח שבוע אחרי מאמץ כזה" ושיש מקומות צרים.

הם אמרו שאם יורד גשם זה ממש סכנת נפשות (פרט חשוב: התחזית למחר ניבאה גשם...).
מה החלטנו? כמובן שלצאת. אבל לא לפני שהעברנו ערב ולילה בלתי נשכחים בליג'יאנג. ועל כך בפוסט הבא.