רכבת לילה לגווילין

היום למעשה אנחנו עוזבים את קונמינג, בירת מחוז יונאן בו בילינו בנעימים:

• התחלנו בליג'יאנג אליה הגענו בטיסה מהמחוז הקודם בו ביקרנו, סצ'ואן 
• פגשנו את המאמא נאשי ואכלנו אצלה את ארוחת הערב הטעימה שבישלה
• עשינו את ערוץ דילוג הנמר לזכרו של גיא פלג ושרדנו את 28 הפיתולים הקשים שבו
• רכבנו על אופניים לכפרים באישה וסוחה ונפגשנו עם ד"ר הו המפורסם
• עשינו טיול יום בהר צ'אנגשן אליו עלינו ברכבל 
• סיירנו בדאלי ואכלנו דים סם צמחוניים בלתי נשכחים 
• טיילנו בפארק האגם הירוק , שתינו בבית תה והצצנו למקדש בודהיסטי 
• ראינו את הארץ האדומה של דונגצ'ואן ואת המרחבים המרהיבים שלה 

עתה הגיעה העת לעבור למחוז גואנשי לעיר גווילין. אבל עוד לפני שנעלה על רכבת לילה לגווילין היה לנו כמעט יום שלם להעביר בקונמינג. קמנו ב-09:00 ברגוע ואכלנו בהוסטל (הפעם מנת ביצה ועגבניה המפורסמת הגיעה עם פלפל ובצל, לקחנו גם טוסט עם ביצה ומיץ תפוזים). הצטרפה אלינו ביסרקה המקסימה שמסתבר שמעט התקררה בלילה והחליטה לקחת יום במלון למנוחה וצבירת כוחות. הסתבר שהיא עבדה 40 שנה בטלקום סלובניה והקימה שם את המחלקה הבינלאומית. גם ויקה ישבה איתנו קצת והיה נחמד מאוד לפתוח את הבוקר בחברתן. אסתי הייתה באותו הזמן ביער האבנים בשילין שבו אפשר לראות זקיפי אבן ענקיים הנראים למבקר כמו עצים. מדובר על שטח של מעל 350 דונם.אנחנו החלטנו לוותר על התענוג אבל בהחלט מומלץ למי שמחפש עוד מה לעשות בסביבות העיר קונמינג.

אחרי ארוחת הבוקר התוודענו לכך שקיים בסין Walmart והבנו שהוא דומה מאוד לאחיו הגדול האמריקאי: גדול ומלא כל טוב. הסתובבנו בין המחלקות השונות: אופטיקה, בגדים, ספרים ועוד. קנינו מתנות וגם נעליים. משם חזרנו למלון ולקחנו מונית לתחנת הרכבת של קונמינג. הופתענו לטובה שבניגוד לרכבת הקודמת (רכבת לילה לקונמינג) שם המקום לתיקים היה במעבר, פה תא השינה היה קצת יותר סגור והיה מקום ליד המיטות העליונות לשים את התיקים הגדולים וכך עשינו. דיברנו קצת וב-21:00 בערך עלינו למיטות לקראת כיבוי אורות. באמצע הלילה הרגשנו באוזניים (כמו בעליות לירושלים) ודיי מהר זה עבר. בבוקר גם התגלתה עקיצה מציקה (כנראה של פשפש) באזור הבטן. אבל כמובן שהכל שווה בדרך לראות מחזות כמו פגודות התאומים.

> בפוסט הבא נספר על סיום הנסיעה ברכבת שכללה ביקור בקרון המסעדה והצצה ל-Soft Sleep...

פגודות התאומים בגווילין בלילה 

אטרקציות מרכזיות בדונגצ'ואן

הארץ האדומה של דונגצ'ואן - Dongchuan Red Land

ערפל בנקודת התצפית 

קמנו ב-05:30 בבוקר. ב-06:00 נכנסנו למכונית: ואן עם 6 מקומות. היה נהג ובעל המלון גם הצטרף. נסענו לנקודת התצפית הראשונה שם רצינו לראות את הזריחה. היה חושך מוחלט והשתמשנו בפנסי ראש כדי לראות את השביל. לצערנו היה ערפל כבד ובכלל לא ראינו את השמש זורחת אלא רק מעין מסך לבן. נסענו למספר נקודות תצפית ובכולן היה ערפל. החלטנו בסביבות 08:00 לחזור למלון לטובת ארוחת בוקר שכללה, כצפוי, ביצה ועגבניה (בנוסף לתפוח אדמה ותה חם). דיברנו קצת עד שבערך ב-10:00 נכנסנו שוב לאוטו. ביקשנו לנסוע לנקודות תצפית נוספות אבל בעל המלון לקח אותנו לאותן נקודות מהבוקר בטענה שהן נקודות חדשות. בכל אופן- ראינו הרבה יותר טוב אבל לא טוב כמו שציפינו. פגשנו זקן סיני חכם שככל הנראה היה גם עיוור. ויקה וביסרקה הטובות נתנו לו כסף. זקן סיני אחר ניסה שנקנה אצלו משהו לעשן וממש הפריע לנו להתקדם (הוא סולק על ידי אסתי בצעקות בעברית "לך, לך"...). הגענו לתחנת האוטובוס בדונגצ'ואן בשעה מוקדמת יותר מזו שסוכמה מראש עם בעל המלון אבל כיוון שהייתה לנו עוד דרך חזרה ארוכה לקונמינג בירת יונאן זה היה בסדר.

כשהגענו לתחנת האוטובוס בדונגצ'ואן בעל המלון קנה לנו כרטיסים ואף עלה לאוטובוס. הוא אמר שהאוטובוס יוצא בשעה 14:30. חלק מהבנות הלכו לשירותים- ואז לפתע ב-14:10 הנהג התחיל לנסוע. אסתי אצה רצה לקרוא לבנות ("האוטובוס נוסע, האוטובוס נוסע") ואז עצרה לרגע בסופר לקנות עוגיות... יצאנו לדרך ואסתי נרדמה מיד עם כיסוי עיניים. אנחנו האזנו למוסיקה ב-MP4 והסתכלנו על הנוף.כשהגענו חזרה לקונמינג בירת יונאן קנינו אוכל (בטטה ותירס) ונכנסנו למונית לאחר ויכוח קצר עם הנהג על המחיר. בערב בילינו בפאב של ההוסטל Cloud Land. חיברנו את 2 המיטות הבודדות שבחדר למיטה זוגית מאולתרת והלכנו לישון.

זקן סיני חכם

המסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן

הארץ האדומה של דונגצ'ואן - Dongchuan Red Land

התחלנו בתפיסת מונית מהרחוב שליד Cloud Land לתחנת האוטובוס הצפונית של קונמינג (מסתבר שזה כחצי שעה נסיעה מההוסטל).היה קצת צפוף כי היינו חמישה ונהג (ויקה, ביסרקה, אסתי ואנחנו). בתחנה קנינו כרטיסים לדונגצ'ואן והיה ממש קשה למצוא איפה האוטובוס. בסוף מצאנו ויצאנו לדרך - כשעתיים וחצי עד דונגצ'ואן. כשירדנו מהאוטובוס ניסינו להסביר לאן אנחנו רוצים להגיע באמצעות מפה ופתקים שנתנו לנו במלון יום קודם ובאמצעות החומר שביסרקה הדפיסה מהאינטרנט. בסוף מכרו לנו ב-12:00 כרטיסים לאוטובוס של 14:00 והחלטנו לנצל את ההפסקה לארוחת צהריים.

אכלנו במסעדה סינית קטנה (בעיקר אורז וירקות ירוקים) וחיכינו לאוטובוס. העניין הוא של ממש ידענו לאן אנחנו רוצים להגיע. תכננו לרדת מהאוטובוס ולקח נהג שייקח אותנו בין נקודות התצפית. על האוטובוס היו כמה סינים עם שיניים מרקיבות ו-2 צעירות שצילמו אותנו בטלפון הנייד בחשאי ואחר כך כשראו ששמנו לב ביקשו להצטלם בגלוי. היו על האוטובוס שני אנשים שלא ברור מה תפקידם הרשמי אך הם שלטו ביד רמה בנעשה ואנחנו כינינו אותם "הבוסים של האוטובוס" (משימות שביצעו לדוגמה: חלוקת שקיות הקאה, שטיפת האוטובוס באחת העצירות בדרך). הנסיעה הייתה יפה (היה נוף מרהיב) אך גם מפחידה כיוון שנסענו על צלע הר. הנהג ו"הבוסים של האוטובוס" עצרו מידי פעם לסידורים (למשל מכרו סיגריות לחקלאים תמורת שק תפוחי אדמה).

נופים מרהיבים בארץ האדומה של דונגצ'ואן - Dongchuan Red Land

באיזשהו שלב הם ניסו לומר לנו משהו וכל מה שהבנו היה 2 יואן לאדם. בסוף הצלחנו להבין שזו עמלה כלשהי כדי שהאוטובוס ייסטה מהדרך וייקח אותנו למלון (בדיעבד אנחנו דיי משוכנעים שזו לא הייתה סטייה מהדרך, נו מילא). לתדהמתנו ירדנו במלון גדול ומרשים עם חדרים מרווחים, סדינים חשמליים וטלוויזיה. זאת ועוד: היו שם גם מקלחת ושירותים מערביים ואפילו מסעדה קטנה (הכל באווירה מאוד ביתית: את המקום מפעילים זוג צעירים ולהם ילדה בת 3).

חשוב לציין שזו פעם ראשונה שבה הגענו לאיזור לא מיותר כמעט בכלל על ידי מערביים. נאלצנו להסתדר עם המעט סינית שידענו. הצלחנו להבין את המחירים ללינה במלון בדונגצו'ואן > חדר זוגי ב-80 יואן, חדר ל-3 ב-100 יואן וסיור עם נהג בין נקודות תצפית יעלה 250 יואן. הקפצה חזרה לתחנת אוטובוס של דונגצ'ואן ב-300 יואן.

ביתו החמודה של בעל המלון בדונגצ'ואן

יצאנו לסיור רגלי בנוף היפה, פגשנו צלמים סיניים ששמחו לראות אותנו והצטלמנו איתם. 
חזרנו למלון ואכלנו ארוחת ערב (אין תפריט, פשוט נכנסים למטבח ומצביעים על המצרכים).
אכלנו ביצה ועגבניה, תפוח אדמה ובעיקר נהננו יחד ועם החבורה הנוספת (בני משפחתו של בעל המלון).
קבענו שנצא ב-06:00 בבוקר לראות את הזריחה יחד וכך הלכנו לחדרים מוקדם.
הייתה תחושה של הצלחה- הצלחנו להגיע למקום לא מתוייר כמו שרצינו ואפילו בקלות.


> תמונות נוספות מדונגצ'ואן ומהמרבדים הבלתי נגמרים של הארץ האדומה - גם באתר mako

ירח דבש בסין - צופים אל הנוף והעתיד בארץ האדומה של דונגצ'ואן

אטרקציות מרכזיות בקונמינג

הגענו לקונמינג בשעה 05:00 ולקחנו מונית למלון. היה עוד חושך בחוץ והרחובות היו ריקים מאדם. הגעה להוסטל Cloud Land  אבל למרות שהשער היה פתוח היה שם רק שומר סיני שלא ידע מילה באנגלית והשתמש בפנקס עם כיתובים באנגלית וציורים כדי לשאול אותנו אם יש לנו הזמנה. הצלחנו איכשהו להבין שב-07:10 יהיה מישהו לדבר איתו ובנתיים חיכינו המתחם שם הבר וקראנו בלונלי פלנט סין. ב-07:10 אכן הגיעה מישהי שידעה קצת אנגלית והסבירה שהחדר מתפנה רק בצהריים. החלטנו לאפסן את התיקים ולצאת רגלית (היה רק שבע וחצי בבוקר) לפארק האגם הירוק שבו סינים מקומיים אוהבים לעשות טאי צ'י בבוקר. הגענו חיש מהר למרות הקור העז (היינו עם 2 שכבות מעל זה מעיל, כפפות, כובע גרב וצעיף). פגשנו בפארק רבים מבלים באירובי, טאי צ'י (שמסתבר שאפשר לעשות עם חרבות ועם מניפות) והתעמלות. ראינו גם אווזים וצפרדעים. התיישבנו בבית תה והזמנו מתפריט בסינית (בלי לדעת מה אנחנו מזמינים). הגיע תה טעים ומתוק לשמחתינו.   

פארק האגם הירוק , קונמינג

יצאנו מתחומי הפארק בחיפושינו אחרי מקדש בודהיסטי. עזרה לנו סינית צעירה שבמקום להראות במפה לקחה אותנו לשם (ממש כמו הבחור מהפארק בשנגחאי). נפרדנו ממנה בתודה ונכנסנו למקדש שהיה מבחינה דתית דומה לקודמים לו: אנשים משתחווים לפסלי בודהה בצבע זהב, ריח קטורת באוויר. היה שם גם אגם עם המון צבים והסתכלנו מרותקים על התנהלותם (צב ביריון אחד הפיל חברים למים).

משם המשכנו למסעדה צמחונית קרובה. הזמנו "ידי דוב", מנה עם טעם חזק שלא אהבנו ו"חזיר" חמוץ מתוק שהיה בסדר אך מעט חריף. בגדול התאכזבנו. ישב לידינו זקן סיני שכשהגיעו המנות שלנו קם ובא לראות מה קיבלנו. הצוות (מלצריות ומארח) רבו בניהם חלק מהזמן ובחלקו השני בהו בנו אוכלים - דבר נוסף שפגם בהנאה.

בדרך חזרה להוסטל ניסינו לברר פרטים על איך מגיעים לארץ האדומה של דונגצ'ואן  ונכנסנו לסוכנות נסיעות לשאול. הבחור שם לא ידע אנגלית בכלל והמשכנו בדרכינו. בהוסטל Cloud Land  קיבלנו חדר עם 2 מיטות נפרדות ב-100 יואן (אחרי מיקוח והורדה מ-110 יואן). לא היינו מרוצים כיוון שהמחיר היה יחסית יקר לחדר ללא שירותים ומקלחת. גם בקבלה של ההוסטל לא ידעו במדיוק איך מגיעים לארץ האדומה של דונגצ'ואן. הם המליצו לקחת מונית לתחנת האוטובוסים הצפונית של קונמינג ומשם אוטובוס לדונגצ'ואן (שלוקח כשעתיים וחצי). הם לא ידעו לומר איך משם ממשיכים לארץ האדומה. החלטנו ללכת רגלית להוסטל Hump שגם הוא הוסטל בקונמינג כדי לשאול גם שם. כצפוי- הם לא ידעו. אבל גילינו שם שאתר mako פופולרי גם בסין:


בערב נשמעה פתאום דפיקה בדלת של החדר שלנו ובחורה נחמדה מסלובניה בשם ביסרקה ששמעה שאנחנו יוצאים למחרת למסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן (Dongchuan Red Land) ביקשה להצטרף. כמובן שהתקבלה בברכה. וכך התקבצה לה חבורה נחמדת: אסתי מירושלים, ויקה, ביסרקה ואנחנו. קבענו עם כולם למחרת בשעה 07:30 בבוקר בדיוק.

טיול יום בדאלי ורכבת לילה לקונמינג

התעוררנו אחרי שנת לילה ארוכה, ובכל זאת התקשינו לקום מהמיטה. לבסוף התעוררנו ועשינו כמה סידורים, כמו להזמין הוסטל בעיר קונמינג שהיא בירת מחוז יונאן. לקראת הצהריים יצאנו לסיבוב בעיר העתיקה של דאלי שהתברר שמאוד קרובה ל-The Jade Emu. העיר דווקא לא הזכירה לנו את ליג'יאנג כמו שטוענים מטיילים רבים. היא נראית כמו עיר רגילה עם המון חנויות מזכרות והמון בתי קפה שמגישים גם אוכל מערבי. התיישבנו בגוגו קפה כי היה לנו שובר לקפה יונאן בחינם (שהתברר כנס קפה רגיל).הזמנו טוסט גבינה ותה ג'ינג'ר שהגיע בכוס של בירה והיה חזק מאוד.המשכנו בשיטוטים וקנינו קצת מתנות (שרשראות עם גרגר אורז שכתבו עליו , מטרייה ו-2 סטים של תה מיניאטורי). קנינו גם ממתקים שהם למעשה פירות מיובשים על מנת להביא לעבודה כשנחזור. הגענו לשוק המקומי שהיה הומה אדם ומכרו בו כל מיני קשקושים, פלפל חריף (בכמויות) ואת סל הקש שהסינים שמים על הגב כדי לסחוב דברים. אכלנו עוגת תפוחים נחמדה במאפייה בשם Sweet tooth עליה קיבלנו המלצה. המקום מנוהל על ידי זוג חרשים והוא אכן שווה ביקור.

דמפלינג (כופתאות סיניות)

אחרי כמה שעות שיטוט היינו רעבים ורצינו לחזור להוסטל לאכול, אבל אז כמו בהזמנה נתקלנו בויקה (איתה טיילנו בהר צ'אנגשן ליד דאלי) שהסתובבה בעיר עם מורה הונג קונגי שישן איתה באותו החדר בדורמס.היא ספרה לנו שהם בדיוק סיימו לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית שמגישה דמפלינג (כופתאות סיניות) המכונים גם דים סם צמחוניים ושהיה זול וטעים, ושם התיישבנו בהמלצתה. זאת הייתה מסעדה פיצית שנראית כמו מחסן ומגישה רק דמפלינג (כופתאות סיניות). הדמפלינג התגלו כטעימים. המילוי היה כמו של אגרול והזמנו עוד צלחת. סך הכל שתי צלחות דמפלינג ב-8 יואן (משהו כמו 4 שקלים). יצאנו שבעים ומרוצים.

>> בישראל: בתקופה של חודש נפתחו 4 מקומות חדשים שמציעים דים סאם
האם כיסונים מאודים הולכים להיות הדבר הכי חם בסתיו הקרוב? 
קראו את הכתבה המלאה על הדים סם שתוקף בכל החזיתות 



אחרי כמה דקות נתקלנו בישראלית בת כ-65 (שראינו גם במאמא נאשי בליג'יאנג) ודיברנו איתה קצת. מסתבר ששמה אסתי והיא מירושלים. היא מרבה לטייל לבד בעולם מגיל 42. סיפרנו לה על המשך התוכניות שלנו (הארץ האדומה של דונגצ'ואן) והיא אמרה שתרצה מאוד להצטרף ולטייל איתנו בארץ האדומה של דונגצ'ואן. היא נתנה לנו עוגיות אגוזים והמליצה לנו ללכת לאגם שליד דאלי שלטענתה נמצא במרחק של חצי שעה הליכה. התחלנו לצעוד לכיוון והתרחקנו מהאיזור המתוייר של העיר. ראינו נשים שוטפות בצל ירוק בתעלה (שלנו נראתה כמו תעלת ביוב- אבל היא לא...). מה שכן, בהמשך ראינו ילד משתין בתעלה הזו. אחרי כשעה הליכה כשלא ראינו את האגם באופק החלטנו לחזור.

בדרך חזרה עצרנו בסופר להצטייד באוכל לרכבת לילה לקונמינג (חלה, ריבה ובננות). בסופר פגשנו את אשתו של דייב מה-The Jade Emu עם הילד שלהם. חזרנו להוסטל והיינו בטוחים שיש לנו הרבה זמן עד שצריך לצאת לרכבת. פגשנו שוב את ויקה והסתבר שגם היא רוצה להצטרף למסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן. לקחנו מההוסטל טרמפ (בתשלום) עם החותן של לייב והוא הביא אותנו לתחנת הרכבת לקראת רכבת לילה לקונמינג.

איך נוסעים ברכבות בסין לבד? קנינו כרטיסים ל- Hard Sleep. יש שם 6 מיטות (3 מטות בכל צד). אנחנו היינו ב-2 התחתונות מה שהתברר כנוח מאוד (לא צריך לטפס למעלה והתיקים לידך). קראנו ספר עד שב-22:00 כיבו את האורות ברכבת. הרכבת עצרה לעיתים קרובות מאוד. לפעמים נעצרה ל-20 או 30 דקות. וגם צפרה לא מעט.

>> רוצים לדעת עוד על נסיעה ברכבות בסין? השאירו לנו טוקבק ונשמח לעזור.

טיול יום להר צ'אנגשן וביקור ב-Higherland Inn

עוד בערב הקודם קבענו עם ויקה להפגש ברחבת הכניסה ב-The Jade Emu ולצאת לטיול יום בהר צ'אנגשן, וכך היה. תפסנו מונית לרכבל שעולה על הר צ'אנגשן. כשהגענו קנינו כרטיסים לרכבל ולכניסה להר שהיו יקרים (50 יואן לרכבל ו-30 לכניסה לאדם). הרכבל היה ארוך ולפרקים מעט מפחיד אך הנוף ממנו היה יפה מאוד. שירדנו מהרכבל הלכנו לראות מפלים:

מפל בהר צ'אנגשן 

חזרנו לרכבל במטרה להגיע ל-Higherland Inn ול-Zhonghe temple. במקום זה ובזכות שילוט לא ממש ברור הגענו לכלוב קופים שהואכלו על ידי אנשים בעלים, עוגיות וגרעינים. הקופים הושיטו ידיים מהכלוב וניסו להגיע לאוכל


משם ניסינו לברר עם כמה סינים את המשך הדרך ואחרי שהם הדיינו בניהם 5 דקות הם פשוט הצביעו לנו ללכת באותו כיוון שבו היינו. השביל המשיך בעלייה במדרגות ואז נהיה מישורי. אחרי די הרבה זמן של הליכה איטית הגענו לנקודה שבה היו קיוסקים מאולתרים וגילינו שאנחנו עוד לא באמצע הדרך. היות והיינו רעבים החלטנו להגביר את הקצב. בדרך היה נוף יפה של שיפולי ההר ושל השטחים המיושבים הפרוסים למרגלותיו. אחרי מספר קילומטרים הגענו למקדש ומשם עלינו במדרגות ל-Higherland Inn. המקום נראה חמוד אך היה ריק לגמרי. החדרים נראו לנו דיי בסיסיים ולא כל כך ראו משם את הנוף. החלטנו לא לישון שם. מצד שני- אכלנו אצלם ארוחת צהריים (איטריות עם ירקות ותפוח אדמה עם פרמזן שהתברר כלביבה גדולה ודקה). בעלת ההוסטל עמלה רבות להכנת הארוחה אך היא לא הייתה משהו.

הר צ'אנגשן 

לאחר הביקור רצינו לרדת למטה, אך הרכבל היה Chair Lift והעדפנו לא לחוות שוב נסיעה ברכבל. ירדנו רגלית בדרך שבעלת ההוסטל המליצה לנו הכוללת המון מדרגות. בסיום הירידה הגענו למקום לא ברור ובלי שילוט וכשניסינו להבין לאן ללכת כדי לחזור לעיר העתיקה נהג מונית הציע לקחת אותנו ב-10 יואן אז קפצנו על המציאה. וכך חזרנו ל-The Jade Emu

אוטובוס לדאלי

העיר דאלי במחוז יונאן בסין

לקחנו מונית מה-Panba הוסטל בליג'יאנג לתחנת הרכבת. פגשנו שם אמריקאית שטיילה עם 2 ילדים (בת סינית מאומצת וילד אמריקאי). הם היו בדרכם לשנגרילה. נכנסנו לאוטובוס לדאלי. הבגז' היה מלא שמן והצטערנו מאוד שלא כיסינו את התיקים. הסתבר לנו שבאוטובוס בסין יש דיילת ומחלקים מים. באוטובוס הקרינו סרט אימה והסינים היו נראים מרותקים. אנחנו היינו מבוהלים לא מהסרט אלא מאיך שהנהג נסע, ומזה שהוא ניסה כל הזמן לעקוף למרות שהיה ערפל כבד. בסוף הורידו אותנו במקום שנראה כמו שום-מקום והאישה שהייתה שם רצתה 15 יואן לאדם תמורת הקפצה למלון. סירבנו וסיכמנו עם אדם אחר על 10 יואן לאדם.

מסתבר שזה היה דיי קרוב והגענו להוסטל הכי שווה בדאלי The Jade Emu שם פגשנו את דייב, בעל המקום, אוסטרלי שהתחתן עם סינית.ביקשנו הנחה (כמו שלימדו אותנו: צריך להתמקח בסין) וירדו מ-120 ל-100 יואן ללילה אך קבלנו חדר ששווה 150 יואן ובארץ היה עולה פי 10 ויותר. פשוט חדר מפנק: מיטה ענקית, שולחן למחשב נייד, כספת, טלוויזיה, DVD, אמבטיה ושירותים ענקיים, תנור וסדין חשמלי, מנורה דקורטיבית וספה נוספת. בהוסטל The Jade Emu פגשנו את יותם (בחור אחרי צבא שמטייל עם חברתו, מור) ואת ויקה (בחורה אחרי אוניברסיטה שמטיילת לבד). פגשנו שם גם את ג'ייסון, הבחור שעשה איתנו את טרק ערוץ דילוג הנמר והוא שלח לנו תמונות משותפות משם.

זקן סיני סוחב סל בעיר דאלי 

טיול אופניים לבאישה וסוחה - אטרקציות ליד ליג'יאנג

טיול יום באיזור ליג'יאנג לכפרים באישה וסוחה

שכרנו שני זוגות אופניים ויצאנו לדרך לפי הסבר של פקידת הקבלה מהפנבה הוסטל. כשיצאנו ירד קצת גשם אך מהר מאוד הפסיק. יצאנו מהעיר העתיקה לרחוב הראשי וניסינו לנסוע לפי המפה שקיבלנו בהוסטל לעיירה Shuhe אבל הסתבר שהמפה מאוד סכמטית ולא ממש שיקפה את הרחובות האמיתיים אז קצת התברברנו.

שאלנו כמה אנשים בדרך וכל אחד הצביע לכיוון אחר. בתחילה חששנו מעט לרכב על הכביש, אך כשמצאנו את הדרך האמיתית היה לצד הכביש שביל אופניים נוח. אחרי נסיעה של כשעה שמולנו הר גדול מכוסה עננים- הגענו לעיירה סוחה (Shuhe) שהכניסה אליה דרך שער גדול ויפה.מיד אחרי השער קשרנו את האופניים והמשכנו לטייל רגלית. העיירה מאוד מזכירה את ליג׳יאנג וגם בה יש סמטאות וחנויות לתיירים. פה יש הרבה פחות תיירים ולכן קל ונעים להסתובב.

כשסיימנו את הסיור בעיירה הנעימה והמוקפת הרים יצאנו ממנה וחזרנו לדווש לכיוון באישה. אז הגענו לחלק היפה באמת של הדרך בו נסענו בכביש קטן באיזור כפרי, ראינו בדרך איכרים וחקלאים שעובדים את האדמה במסירות עם סוסים ופרות. דוגמה יכולים לראות בתמונה שבראש פוסט זה ובו נראית סינית זקנה נושאת על גבה את הנאסף מהשדה לעגלה המחכה בצד הכביש. בבאישה עצמה די התאכזבנו כי למרות שהיא אמורה להיות המתויירת בין השתיים לא היו שם דברים מעניינים והמוכרות דיי התעלקו עלינו. מה שהיה מעניין היא הפגישה עם ד"ר הו בן ה-87. דוקטור מפורסם שמרפא בצמחי מרפא. אחרי ששאל מאיפה אנחנו נתן לנו לקרוא חומר עליו בעברית.


בבאישה  הסתובבנו רוב הזמן ברגל עם האופניים כי הריצוף שם לא היה נעים לרכיבה. כששמנו פעמינו חזרה לליג'יאנג (באותה דרך רק בלי ההתברברות) גילינו שהדרך למעשה דיי פשוטה. הדרך חזרה גם הייתה בירידה כך שהיה קל יותר.


סיימנו את היום בארוחת ערב במסעדת Mama Fu's  שמומלצת על ידי לונלי פלנט סין. הזמנו תפוחי אדמה מטוגנים עם גבינה וסנביץ' נאשי (לחם נאשי הוא מעין פיתה מטוגנת ובאמצע ביצה, גבינה וירקות). האוכל היה סביר אבל לא משהו. היה דיי יקר

טיול אופניים בסביבות ליג'יאנג לכפרים באישה וסוחה

ערוץ דילוג הנמר - בעקבות גיא פלג ז"ל

שלט עם שמו של גיא פלג ז"ל והשנים שבהם חי 1983-2005. יהי זכרו ברוך

ביום השני של טרק ערוץ דילוג הנמר חלקנו כבוד לגיא פלג ז"ל ועל כך יסופר מיד. התחלנו את היום בשעה 08:30 והחלטנו לאכול ב-Half Way. ההליכה הייתה יחסית מישורית וראינו מפלים יפים. ב- Half way היה גג שממנו רואים נוף מקסים ושם עצרנו לאכול (אורז עם ירקות, נודלס, ביצה ועגבניה ופנקייק בננה ב-35 יואן). המשכנו לדרכינו לעבר Tina's Guesthouse ובדרך פגשנו סוסים נחמדים עם עיניים טובות (תמונה של אחד מהם בסוף הפוסט) וגם מפלים שממש עוברים בתוכם (מדלגים על אבנים).

אחרי כשלוש שעות, רובם בירידה, הגענו ל-Tina's Guesthouse ומשם הרמנו טלפון ל- Panba  והזמנו חדר משפחתי (היחיד שהיה) ב-150 יואן. התחלנו בהליכה לכיוון Sean's Spring Guesthouse שממנו יצא גיא פלג ז"ל למסלול. בדרך עצרה לידינו ביתו של שון שנתנה לנו חינם טרמפ לגסטהאוס של שון. שם ראינו את השלט שתלו גרי ותמי (הוריו של גיא פלג ז"ל שעשו לאחר מותו מסע בעקבותיו) - התמונה מפורסמת בראש הפוסט הזה. וכן את התיק של גיא פלג ז"ל מקורס קצינים, הנה הוא לפניכם בכבוד גדול ובגעגועים:

תיק קורס קצינים של גיא פלג ז"ל

עשינו דרכינו חזרה ל-Tina's Guesthouse  ברגל, בתקווה למצוא פרטנרים למסע חזרה לליג'יאנג. ואכן פגשנו שם את האמריקאים שישבו לאכול ארוחת ערב. לקחנו גם אנחנו לחם נאשי ואורז ב-10 יואן. הדרך חזרה הייתה בכבישים משובשים מאוד על סף תהום והייתה מפחידה ביותר. באיזשהו שלב עצרנו לכחצי שעה כי היו עבודות בכביש ואם זה לא הספיק: באמצע היינו צריכים להחליף רכב כי הכביש היה חסום לגמרי בלי אפשרות לעבור. בצד השני חיכתה לנו "נהגת שודים" שנסעה על הדרך לליג'יאנג  בשעה וחצי בנהיגה סינית מסורתית (צפור וקווה לטוב) ואף הקפידה להשתמש בשיטה הידועה כ"עקוף בכל מחיר". היא הורידה אותנו במקום בלתי מזוהה וניווטנו את דרכינו חזרה למאמא נאשי לקחת את התיקים. משם המשכנו ל-Panba רגלית עם התיקים על הגב. גילינו שהחדר המשפחתי מפנק מאוד ושווה כל גרוש (היו 2 מיטות זוגיות, סלון מאולתר עם ספה, שולחן ושני כסאות  - ובכלל הייתה אווירה של צימר. שמחנו מאוד שלא נשארנו אצל המאמא). כך הסתיים לו היום המאוד מרגש הזה.

ערוץ דילוג הנמר- סוס עם עיניים טובות משקיף על הנוף

כל הפרטים על ערוץ דילוג הנמר

טרק ערוץ דילוג הנמר

יצאנו לטרק ערוץ דילוג הנמר עם 2 אמריקאים (קרי וג'סטין), בריטי (אלכס), קוריאני (ג'ייסון) ושני קנדים (צ'רלס ואמילי). כל הקבוצה אכלה ארוחת בוקר אצל מאמא נאשי, אבל אנחנו יצאנו החוצה וקנינו עוגיות אגוזים ויוגורט. יצאנו למיני וואן שם גילינו להפתעתנו שיש רק 7 מקומות + נהג, אנחנו היינו שמונה ולכן ג'ייסון נסע באוטו אחר (אך השאיר את התיק אצלנו).

הדרך ארכה כשעתיים וחצי (הנהג נסע על 30 קמ"ש...). עצרנו בכפר צ'או טואו שם מתחיל המסלול וחיכינו לג'ייסון. בדרך גילינו ששני האמריקאים והבריטי גרים בסין ועובדים כמורים לאנגלית. הם היו כאלה אמריקאים טיפוסיים: שניהם שמנים (בעיקר הבחור) ומצחיקים (בעיקר הבחור). הגענו סופסוף לנקודה ממנה יוצאים לטרק ערוץ דילוג הנמר.

תחילת המסלול לא משולטת בכלל ולא ברור לאן ללכת אז פשוט כל פעם שראינו מישהו שאלנו "טייגר?" והם כבר הצביעו לנו על הדרך. באיזשהו שלב עברנו סיני זקן שהצביע על שלט שבו כתוב באנגלית שהטרק סגור ולכן אנחנו אחראים על עצמנו אם אנחנו בוחרים בכל זאת לעשות אותו (איך אומרים בסינית כסת"ח?). אחרי זמן מה של פיצולים שלא היה לנו ברור אם הם הדרך הנכונה הגענו לשביל שמסומן בחיצים בצבעים מתחלפים: לפעמים אדומים, לפעמים צהובים ולפעמים ירוקים. סוף סוף ידענו שאנחנו בדרך הנכונה.

הדרך הייתה בעלייה מתונה, המשכנו לעלות בשביל כשלצידנו נוף מהמם של הרים מושלגים. נהיה חם מאוד וכיוון שהייתה חכם ולא הבאתי חולצה קצרה נאלצתי ללכת עם חולצת גטקס...אחרי כשעתיים הליכה הגענו לגסטהאוס הראשון Naxi Family Guesthouse שם פגשנו שוב את הקנדים וג'ייסון שהקדימו אותנו ברבע שעה.

הנאשי פמילי גסט האוס היה חמוד מאוד, האנשים היו נחמדים ונתנו לנו תה נענע טעים. אכלנו גם בננות ולחמניות. אחרי ההתרעננות הקצרה המשכנו בדרך. העלייה המשיכה וידענו שאנחנו אמורים בקרוב להגיע לעלייה הקשה באמת - 28 הפיתולים. באיזשהו שלב העלייה נהייתה תלולה יותר והדרך הפכה מפותלת וחשבנו שהתחילו 28 הפיתולים הקשים. 

מנוחה ב-28 הפיתולים

הלכנו לאט ועצרנו כל דקה בערך להסדיר את הנשימה (בטענה שאנחנו נהנים מהנוף היפה). אחרי משהו כמו 20 דקות של עלייה הגענו למין קיוסק מאולתר שהמוכרת בו אמרה לנו שרק עוד עשר דקות מתחילים 28 הפיתולים הקשים. המידע הזה דיי הלחיץ אותנו כי היינו בטוחים שחלקם כבר מאחורינו. המשכנו ללכת בקצב צב והדרך המשיכה בערך אותו דבר כך שלא הבנו למה דווקא זה נחשב ל-28 הפיתולים הקשים ולא קודם.

הגענו לנקודת תצפית בה היו סיני וסינית שגובים כסף כדי להסתכל על הנוף (5 יואן להסתכל ו-8 יואן כדי לצלם). התעצבנו על החוצפה ולא ירדנו לתצפית, אך גילינו להפתעתנו שהגענו לסוף הפיתולים ונגמרה העלייה הקשה. משם הדרך הייתה בירידה מתונה בערך שעה וחצי עד שהגענו ל-Tea Horse שהוא הגסטהאוס השני מתוך ה-3 שנמצאים במסלול. (השני נקרא Half Way ונמצא כ-6 קילומטר אחרי ה-Tea Horse. כשהגענו היה בערך 17:30 והחלטנו להשאר כאן ללילה.
טיפ חשוב: חלק מהמטיילים מנסים להגיע ל-Half Way ללילה הראשון בטרק- מה שיוצר יום צפוף וקשה שלא לצורך.

קיבלנו חדר (רצפת בטון ועליה מיטה ושידה קטנה ב-60 יואן). הזמנו אוכל שהיה טעים מאוד (נודלס עם ירקות וביצה עם עגבניה). פגשנו בחור טיבטי שהסתבר שהוא מדריך טיולים שמדריך צרפתי מבוגר שהוא יועץ ארגוני (ובין ייעוץ לייעוץ בסין מטייל קצת).

ישבנו עוד קצת במרפסת של Tea Horse מול הנוף היפה ותהינו איפה האמריקאים. בסוף, בערך בשעה 19:00 שכבר כמעט החשיך הם הגיע סוף סוף (ועוד הסתבר שהם עשו את הפיתולים על סוסים, מסכן הסוס של ג'סטין...). קצת לפניהם הגיעו ל-Tea Horse גם זוג מבוגרים אוסטרלים ובחור אמריקאי בשם בוב. ישבנו כולנו סביב שולחן שעשוי מגזע עץ גדול (על כסאות שעשויים מגזעי עץ קטנים) ואכלנו. כך נגמר היום הראשון שלנו בטרק ערוץ דילוג הנמר.

ארוחת ערב אצל מאמא נאשי ולילה בליג'יאנג

ליג'יאנג בלילה

ארוחת ערב אצל מאמא נאשי הייתה (כמו שמספרים מטיילים רבים) עשירה וטעימה. היו מנות רבות של בשר וירקות לחוד שהגיעו למרכז השולחן וכל אחד הוסיף מה שרצה לקערת האורז שלו. בעלה של המאמא מגיש תוך שהיא צועקת עליו ונוזפת בו. לנו, הסועדים, אסור לבקש חלילה תוספת מאף אחת מהמנות אחרת המאמא מתעצבנת.

בערב חזרנו לכיכר המרכזית. לאורך הרחוב יש אינספור פאבים ומסעדות. היינו שם גם ביום אבל אז זה היה נראה פסטורלי ושקט. שום דבר לא רמז למהפך שמתחולל כאן בלילה. בכל פאב יש הופעה: או של מישהו ששר או של סיניות שרוקדות ריקודים מוזרים. באופן כללי ההרגשה היא של צוות בידור באילת. המוסיקה רועשת מאוד והיושבים בפאב במקום למחוא כפיים דופקים עם חתיכת עץ על השולחן. בכניסה לכל מסעדה או פאב יש מארחות חביבות לבושות בגדים מסורתיים שמנסות לשכנע את הבאים להיכנס. אחת מהן אפילו הסכימה להצטלם איתנו.
סיימנו את הערב מוקדם יחסית לא לפני שהצטיידנו ליום המחר במים ועוגיות.

ליג'יאנג בלילה

טיול ביונאן - ליג'יאנג ופגישה עם מאמא נאשי

למחוז יונאן הגענו בטיסה קצת אחרי חצות. היישר ל- Panba Hostel. הלכנו לישון מאוחר וקמנו למחרת יקיצה טבעית. גילינו שבהוסטל המקסים הזה אין מקום ללילה נוסף ורשמנו לפנינו למצוא לינה במהלך היום (יש אינסוף הוסטלים בליג'יאנג כך שלא תהיה בעיה).

העיר העתיקה של ליג'יאנג מלאה בסמטאות צרות וחנויות מזכרות (קצת הזכירה לי את צפת). כל הסמטאות נראות אותו הדבר בערך ודיי קשה למצוא שם את הדרך. נתקלנו בשני דברים שכדאי להזכיר: הראשון הוא עוגיות אגוזים מצויינות (כדאי מאוד לטעום) והשני: חנויות עם דרבוקות שמשמיעות שוב ושוב ברמקולים את השיר Dida Dida (שבפינו זכה לכינוי "לינדה, לינדה") ומוכרות דיסקים.

עוגיות אגוזים מעולות בעיר העתיקה של ליג'יאנג

שפע המזכרות פה הוא אדיר: יש חנויות של שאלים ושל חולצות, נעליים שמציירים עליהן, אוכל בשפע. טעמנו 2 דברים: לחם נאשי וגם מעין דבר ירוק ודביק שמכיל אורז ומילוי כלשהו (חלק עם בשר וחלק בלי). תראו בעצמכם בתמונה הבאה:



משם המשכנו לכיכר המרכזית של העיר העתיקה ליג'יאנג והלכנו לתצפת על העיר החדשה ליג'יאנג. בשלב זה התחלנו לחפש איפה לישון בלילה ונתקלנו במקרה במאמא נאשי מספר 1. למה במקרה? משום שלא חיפשנו אותו אבל כמובן ששמענו עליו עוד בארץ. החלטנו לראות את החדר שדווקא היה סביר. הבנו שמאמא נאשי 1 הוא לא הגסטהאוס המרכזי שלה והמשכנו הלאה למאמא נאשי מספר 3 שם קיבלה את פנינו מאמא נאשי בכבודה ובעצמה ונתנה לנו לאכול 2 בננות.

העיר העתיקה ליג'יאנג

כיוון שהתיקים הגדולים שלנו היו עדיין ב-Panba hostel המאמא נאשי מיהרה לנדב את ג'ון.
ג'ון הוא בחור בריטי שעובד אצלה כבר 4 חודשים והדריך אותנו בסמטאות ל-Panba ובחזרה.

כשחזרנו קיבלנו חדר אצל מאמא נאשי מספר 3. לחדר אין מנעול נורמלי והדלת נסגרת עם חתיכת עץ.

בנוסף בינינו לחדר ליד הייתה דלת הזזה שלא בעיה לפתוח. כמובן שמיד נעלנו עם מנעול שלנו.

ממה עוד לא היינו מרוצים שם? לחדר לא היו חלונות אבל מצד שני הקור נכנס.

ג'ון הנחמד הסביר לנו באריכות על ערוץ דילוג הנמר- שהיה בתוכנית שלנו למחר 

וכן הדריך אותנו איך להגיע לשוק האוכל  בעוד המאמא נאשי משקה אותנו בשיק בננה.

כשהגענו לשוק נתקלנו במראה אותנטי ולא תיירותי. דוכנים רבים שמוכרים הכל:
מירקות ופירות טריים ועד לבגדי תינוקות. המראות שם היו מרהיבים והריחות חזקים.

שוק האוכל בליג'יאנג

חזרנו לארוחת הערב אצל המאמא נאשי קצת לפני השעה 18:00.

פגשנו בחורה בשם נועה ששירתה בדובר צה"ל וסיפרה שחזרה מערוץ דילוג הנמר והיה נהדר.

הייתה לה חברה ישראלית (חצי סינית חצי אוסטרית) שחיה בארץ והייתה יפה מאוד.

ישראלים נוספים שפגשנו סיפרו שערוץ דילוג הנמר הוא טרק קשה ושהם בקושי הספיקו להוסטל לפני רדת החשיכה.

בנוסף טענו ש"הגוף צריך לנוח שבוע אחרי מאמץ כזה" ושיש מקומות צרים.

הם אמרו שאם יורד גשם זה ממש סכנת נפשות (פרט חשוב: התחזית למחר ניבאה גשם...).
מה החלטנו? כמובן שלצאת. אבל לא לפני שהעברנו ערב ולילה בלתי נשכחים בליג'יאנג. ועל כך בפוסט הבא.