רכבת לילה לגווילין

היום למעשה אנחנו עוזבים את קונמינג, בירת מחוז יונאן בו בילינו בנעימים:

• התחלנו בליג'יאנג אליה הגענו בטיסה מהמחוז הקודם בו ביקרנו, סצ'ואן 
• פגשנו את המאמא נאשי ואכלנו אצלה את ארוחת הערב הטעימה שבישלה
• עשינו את ערוץ דילוג הנמר לזכרו של גיא פלג ושרדנו את 28 הפיתולים הקשים שבו
• רכבנו על אופניים לכפרים באישה וסוחה ונפגשנו עם ד"ר הו המפורסם
• עשינו טיול יום בהר צ'אנגשן אליו עלינו ברכבל 
• סיירנו בדאלי ואכלנו דים סם צמחוניים בלתי נשכחים 
• טיילנו בפארק האגם הירוק , שתינו בבית תה והצצנו למקדש בודהיסטי 
• ראינו את הארץ האדומה של דונגצ'ואן ואת המרחבים המרהיבים שלה 

עתה הגיעה העת לעבור למחוז גואנשי לעיר גווילין. אבל עוד לפני שנעלה על רכבת לילה לגווילין היה לנו כמעט יום שלם להעביר בקונמינג. קמנו ב-09:00 ברגוע ואכלנו בהוסטל (הפעם מנת ביצה ועגבניה המפורסמת הגיעה עם פלפל ובצל, לקחנו גם טוסט עם ביצה ומיץ תפוזים). הצטרפה אלינו ביסרקה המקסימה שמסתבר שמעט התקררה בלילה והחליטה לקחת יום במלון למנוחה וצבירת כוחות. הסתבר שהיא עבדה 40 שנה בטלקום סלובניה והקימה שם את המחלקה הבינלאומית. גם ויקה ישבה איתנו קצת והיה נחמד מאוד לפתוח את הבוקר בחברתן. אסתי הייתה באותו הזמן ביער האבנים בשילין שבו אפשר לראות זקיפי אבן ענקיים הנראים למבקר כמו עצים. מדובר על שטח של מעל 350 דונם.אנחנו החלטנו לוותר על התענוג אבל בהחלט מומלץ למי שמחפש עוד מה לעשות בסביבות העיר קונמינג.

אחרי ארוחת הבוקר התוודענו לכך שקיים בסין Walmart והבנו שהוא דומה מאוד לאחיו הגדול האמריקאי: גדול ומלא כל טוב. הסתובבנו בין המחלקות השונות: אופטיקה, בגדים, ספרים ועוד. קנינו מתנות וגם נעליים. משם חזרנו למלון ולקחנו מונית לתחנת הרכבת של קונמינג. הופתענו לטובה שבניגוד לרכבת הקודמת (רכבת לילה לקונמינג) שם המקום לתיקים היה במעבר, פה תא השינה היה קצת יותר סגור והיה מקום ליד המיטות העליונות לשים את התיקים הגדולים וכך עשינו. דיברנו קצת וב-21:00 בערך עלינו למיטות לקראת כיבוי אורות. באמצע הלילה הרגשנו באוזניים (כמו בעליות לירושלים) ודיי מהר זה עבר. בבוקר גם התגלתה עקיצה מציקה (כנראה של פשפש) באזור הבטן. אבל כמובן שהכל שווה בדרך לראות מחזות כמו פגודות התאומים.

> בפוסט הבא נספר על סיום הנסיעה ברכבת שכללה ביקור בקרון המסעדה והצצה ל-Soft Sleep...

פגודות התאומים בגווילין בלילה 

אטרקציות מרכזיות בקונמינג

הגענו לקונמינג בשעה 05:00 ולקחנו מונית למלון. היה עוד חושך בחוץ והרחובות היו ריקים מאדם. הגעה להוסטל Cloud Land  אבל למרות שהשער היה פתוח היה שם רק שומר סיני שלא ידע מילה באנגלית והשתמש בפנקס עם כיתובים באנגלית וציורים כדי לשאול אותנו אם יש לנו הזמנה. הצלחנו איכשהו להבין שב-07:10 יהיה מישהו לדבר איתו ובנתיים חיכינו המתחם שם הבר וקראנו בלונלי פלנט סין. ב-07:10 אכן הגיעה מישהי שידעה קצת אנגלית והסבירה שהחדר מתפנה רק בצהריים. החלטנו לאפסן את התיקים ולצאת רגלית (היה רק שבע וחצי בבוקר) לפארק האגם הירוק שבו סינים מקומיים אוהבים לעשות טאי צ'י בבוקר. הגענו חיש מהר למרות הקור העז (היינו עם 2 שכבות מעל זה מעיל, כפפות, כובע גרב וצעיף). פגשנו בפארק רבים מבלים באירובי, טאי צ'י (שמסתבר שאפשר לעשות עם חרבות ועם מניפות) והתעמלות. ראינו גם אווזים וצפרדעים. התיישבנו בבית תה והזמנו מתפריט בסינית (בלי לדעת מה אנחנו מזמינים). הגיע תה טעים ומתוק לשמחתינו.   

פארק האגם הירוק , קונמינג

יצאנו מתחומי הפארק בחיפושינו אחרי מקדש בודהיסטי. עזרה לנו סינית צעירה שבמקום להראות במפה לקחה אותנו לשם (ממש כמו הבחור מהפארק בשנגחאי). נפרדנו ממנה בתודה ונכנסנו למקדש שהיה מבחינה דתית דומה לקודמים לו: אנשים משתחווים לפסלי בודהה בצבע זהב, ריח קטורת באוויר. היה שם גם אגם עם המון צבים והסתכלנו מרותקים על התנהלותם (צב ביריון אחד הפיל חברים למים).

משם המשכנו למסעדה צמחונית קרובה. הזמנו "ידי דוב", מנה עם טעם חזק שלא אהבנו ו"חזיר" חמוץ מתוק שהיה בסדר אך מעט חריף. בגדול התאכזבנו. ישב לידינו זקן סיני שכשהגיעו המנות שלנו קם ובא לראות מה קיבלנו. הצוות (מלצריות ומארח) רבו בניהם חלק מהזמן ובחלקו השני בהו בנו אוכלים - דבר נוסף שפגם בהנאה.

בדרך חזרה להוסטל ניסינו לברר פרטים על איך מגיעים לארץ האדומה של דונגצ'ואן  ונכנסנו לסוכנות נסיעות לשאול. הבחור שם לא ידע אנגלית בכלל והמשכנו בדרכינו. בהוסטל Cloud Land  קיבלנו חדר עם 2 מיטות נפרדות ב-100 יואן (אחרי מיקוח והורדה מ-110 יואן). לא היינו מרוצים כיוון שהמחיר היה יחסית יקר לחדר ללא שירותים ומקלחת. גם בקבלה של ההוסטל לא ידעו במדיוק איך מגיעים לארץ האדומה של דונגצ'ואן. הם המליצו לקחת מונית לתחנת האוטובוסים הצפונית של קונמינג ומשם אוטובוס לדונגצ'ואן (שלוקח כשעתיים וחצי). הם לא ידעו לומר איך משם ממשיכים לארץ האדומה. החלטנו ללכת רגלית להוסטל Hump שגם הוא הוסטל בקונמינג כדי לשאול גם שם. כצפוי- הם לא ידעו. אבל גילינו שם שאתר mako פופולרי גם בסין:


בערב נשמעה פתאום דפיקה בדלת של החדר שלנו ובחורה נחמדה מסלובניה בשם ביסרקה ששמעה שאנחנו יוצאים למחרת למסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן (Dongchuan Red Land) ביקשה להצטרף. כמובן שהתקבלה בברכה. וכך התקבצה לה חבורה נחמדת: אסתי מירושלים, ויקה, ביסרקה ואנחנו. קבענו עם כולם למחרת בשעה 07:30 בבוקר בדיוק.

טיול יום בדאלי ורכבת לילה לקונמינג

התעוררנו אחרי שנת לילה ארוכה, ובכל זאת התקשינו לקום מהמיטה. לבסוף התעוררנו ועשינו כמה סידורים, כמו להזמין הוסטל בעיר קונמינג שהיא בירת מחוז יונאן. לקראת הצהריים יצאנו לסיבוב בעיר העתיקה של דאלי שהתברר שמאוד קרובה ל-The Jade Emu. העיר דווקא לא הזכירה לנו את ליג'יאנג כמו שטוענים מטיילים רבים. היא נראית כמו עיר רגילה עם המון חנויות מזכרות והמון בתי קפה שמגישים גם אוכל מערבי. התיישבנו בגוגו קפה כי היה לנו שובר לקפה יונאן בחינם (שהתברר כנס קפה רגיל).הזמנו טוסט גבינה ותה ג'ינג'ר שהגיע בכוס של בירה והיה חזק מאוד.המשכנו בשיטוטים וקנינו קצת מתנות (שרשראות עם גרגר אורז שכתבו עליו , מטרייה ו-2 סטים של תה מיניאטורי). קנינו גם ממתקים שהם למעשה פירות מיובשים על מנת להביא לעבודה כשנחזור. הגענו לשוק המקומי שהיה הומה אדם ומכרו בו כל מיני קשקושים, פלפל חריף (בכמויות) ואת סל הקש שהסינים שמים על הגב כדי לסחוב דברים. אכלנו עוגת תפוחים נחמדה במאפייה בשם Sweet tooth עליה קיבלנו המלצה. המקום מנוהל על ידי זוג חרשים והוא אכן שווה ביקור.

דמפלינג (כופתאות סיניות)

אחרי כמה שעות שיטוט היינו רעבים ורצינו לחזור להוסטל לאכול, אבל אז כמו בהזמנה נתקלנו בויקה (איתה טיילנו בהר צ'אנגשן ליד דאלי) שהסתובבה בעיר עם מורה הונג קונגי שישן איתה באותו החדר בדורמס.היא ספרה לנו שהם בדיוק סיימו לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית שמגישה דמפלינג (כופתאות סיניות) המכונים גם דים סם צמחוניים ושהיה זול וטעים, ושם התיישבנו בהמלצתה. זאת הייתה מסעדה פיצית שנראית כמו מחסן ומגישה רק דמפלינג (כופתאות סיניות). הדמפלינג התגלו כטעימים. המילוי היה כמו של אגרול והזמנו עוד צלחת. סך הכל שתי צלחות דמפלינג ב-8 יואן (משהו כמו 4 שקלים). יצאנו שבעים ומרוצים.

>> בישראל: בתקופה של חודש נפתחו 4 מקומות חדשים שמציעים דים סאם
האם כיסונים מאודים הולכים להיות הדבר הכי חם בסתיו הקרוב? 
קראו את הכתבה המלאה על הדים סם שתוקף בכל החזיתות 



אחרי כמה דקות נתקלנו בישראלית בת כ-65 (שראינו גם במאמא נאשי בליג'יאנג) ודיברנו איתה קצת. מסתבר ששמה אסתי והיא מירושלים. היא מרבה לטייל לבד בעולם מגיל 42. סיפרנו לה על המשך התוכניות שלנו (הארץ האדומה של דונגצ'ואן) והיא אמרה שתרצה מאוד להצטרף ולטייל איתנו בארץ האדומה של דונגצ'ואן. היא נתנה לנו עוגיות אגוזים והמליצה לנו ללכת לאגם שליד דאלי שלטענתה נמצא במרחק של חצי שעה הליכה. התחלנו לצעוד לכיוון והתרחקנו מהאיזור המתוייר של העיר. ראינו נשים שוטפות בצל ירוק בתעלה (שלנו נראתה כמו תעלת ביוב- אבל היא לא...). מה שכן, בהמשך ראינו ילד משתין בתעלה הזו. אחרי כשעה הליכה כשלא ראינו את האגם באופק החלטנו לחזור.

בדרך חזרה עצרנו בסופר להצטייד באוכל לרכבת לילה לקונמינג (חלה, ריבה ובננות). בסופר פגשנו את אשתו של דייב מה-The Jade Emu עם הילד שלהם. חזרנו להוסטל והיינו בטוחים שיש לנו הרבה זמן עד שצריך לצאת לרכבת. פגשנו שוב את ויקה והסתבר שגם היא רוצה להצטרף למסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן. לקחנו מההוסטל טרמפ (בתשלום) עם החותן של לייב והוא הביא אותנו לתחנת הרכבת לקראת רכבת לילה לקונמינג.

איך נוסעים ברכבות בסין לבד? קנינו כרטיסים ל- Hard Sleep. יש שם 6 מיטות (3 מטות בכל צד). אנחנו היינו ב-2 התחתונות מה שהתברר כנוח מאוד (לא צריך לטפס למעלה והתיקים לידך). קראנו ספר עד שב-22:00 כיבו את האורות ברכבת. הרכבת עצרה לעיתים קרובות מאוד. לפעמים נעצרה ל-20 או 30 דקות. וגם צפרה לא מעט.

>> רוצים לדעת עוד על נסיעה ברכבות בסין? השאירו לנו טוקבק ונשמח לעזור.

טיול ל-Qingchang חושאן, רכבל מפחיד וקונגפו (פנדה)

Qingchang shan

לונלי פלנט סין מציין שעל מנת לערוך טיול ב-Qingchang shan יש לישון על ההר. כך אמרו לנו גם ב-Sim's Cosy Garden לכן החלטנו לטייל בהר שמאחוריו: Qingchang חושאן. לקחנו אוטובוס לתחנת הרכבת, רכבת לתחנת Qingchang ואוטובוס מתחנת הרכבת לכפר שבתחילת המסלול.

כאן נתקלנו לראשונה בצורה בה נוסעים פה ברכבת: נכנסים למעין איזור המתנה ובו מחכים עד כ-10 דקות לפני הרכבת. אז נפתחים השערים וכולם הולכים לרציף, שם כבר מחכה הרכבת. הרכבת הייתה חדישה ומגניבה (הייתה עליה קפיטריה, שירותיים נקיים ואפילו דיילות מסבירות פנים).

כשהגענו לכפר שממנו מתחיל המסלול לא היה ברור מאיפה נכנסים והחלטנו פשוט לעקוב אחרי 2 סינים שהיה נראה שהולכים לטייל באותו מקום. ההימור התברר כלא מוצלח במיוחד. לפתע הם נכנסו לאחת המסעדות בכפר על מנת לאכול ארוחת צהריים. לפתע ראינו שלט ובו הכיתוב "רכבל" באגלית ובסינית. צילמנו אותו באמצעות הטלפון הנייד וכך יכולנו להיעזר במקומיים שהובילו אותנו לרכבל.

ברכבל קנינו כרטיסים (רגע לפני עוד הספקנו לצלם בנייד את מפת ההר שהייתה שימושית ביותר בהמשך היום) ועלינו לנסיעה של 1.5 ק"מ בקרון רעוע שכל כמה דקות עצר. מזל שהייתה מישהי בקרון לפנינו (מה שגרם לנו איכשהו להרגיש יותר בטוחים). מאוחר יותר גילינו שהיא עולה למכור אוכל על ההר למעלה.

בירידה מהרכבל חיכו לנו סינים שהציעו לנו לסחוב אותנו על מנשא (בהמשך ראינו אותם סוחבים זקנה סינית אחת). סרבנו והתחלנו ללכת ימינה, לעבר הבריכה. היער היה מדהים והזכיר לנו יער גשם. היה גם שביל מסודר והיינו דיי לבר (פרט למטיילת סינית שניסתה להדבק אלינו והתייאשה אחרי שהתעלמנו ממנה). הגענו לבריכה (או לאגמון) שם יש סירה שסיני משיט עם במבוק. הוא פשוט דוחף עם הבמבוק את הגדה וכך הסירה זזה. מדובר במרחק קצר של כמה דקות.

טיפסנו עד לתחילת הרכבל השני וחזינו גם במפלים יפים (מסתבר שבמעלה ההר יש מסעדה- מי היה מאמין?) והתחלנו לרדת חזרה. לקראת הסוף קראנו על כך שברעידת אדמה בסצ'ואן בשנת 2008 נפלו פה אבנים (ובכלל זה אבן בגודל עצום ובמשקל של 1,000 טון). קשה לקלוט את עוצמת רעידת האדמה בסיצ'ואן כמו גם את המהירות שבה הסינים שיפצו את האיזור ולמעשה שיחזרו את הכל. בסוף המסלול חיכה מיניבוס שנהגו שכנע אותנו לעלות עליו (מה שאכן עשינו והתברר כנכון כיוון שהוא לקח אותנו ממש עד תחנת הרכבת).

בתחנה קנינו כרטיסים בחזרה לצ'נגדו בלי להיעזר בפתקים (אלא בשפה הסינית בלבד) ונסענו חזרה בעודנו מתכננים בערב לראות בחדר בהוסטל את קונג פו פנדה.