פארק הפנדות בצ'נגדו

וואן קטן של 8 מקומות לקח אותנו היישר מ-Sim's Cosy Garden לפארק הפנדות בצ'נגדו . הנהג שהסיע אותנו לפארק הפנדות נהג כל כך בסדר שזה היה בולט (הוא אותת, כן- אותת). המדריך היה הברמן מההוסטל (מסתבר שהוא יודע כמה מילים בעברית).

בביקור רואים פנדות מ-2 סוגים: החמודים יותר הם אלה שנראים כמו דובי הפנדה המוכרים (בצבעי שחור ולבן) ויש גם פנדות אדומות, שקצת מזכירות דביבונים. ראינו פנדות גם ביחידים וגם בקבוצות של 3-4. בגדול הן אוכלות במבוק, ישנות ועושות קקי ופיפי. היו שם המון תיירים מערביים שצילמו וסינית אחת שצעקה שוב ושוב "לא להשתמש בפלאש" (למרות שאסור לצעוק לידן, ולמרות שזה לא ממש עזר וכולם צילמו עם פלאש).

ראינו גם סרטון מעניין עם עובדות שלא ידענו (למשל שהיריון של פנדה נמשך 3 חודשים ושהחוקרים יודעים לעשות להן הפרייה). ראינו את הפגייה שלהם שם מטפלים אנשים בפנדות תינוקות (שמים אותם בלול, מאכילים ושוקלים).

>> צפו בסרטונים של גורי פנדה משחקים שפרסם מרכז המחקר בסצ'ואן

פארק הפנדות בצ'נגדו

פנדות אדומות

טיול ל-Qingchang חושאן, רכבל מפחיד וקונגפו (פנדה)

Qingchang shan

לונלי פלנט סין מציין שעל מנת לערוך טיול ב-Qingchang shan יש לישון על ההר. כך אמרו לנו גם ב-Sim's Cosy Garden לכן החלטנו לטייל בהר שמאחוריו: Qingchang חושאן. לקחנו אוטובוס לתחנת הרכבת, רכבת לתחנת Qingchang ואוטובוס מתחנת הרכבת לכפר שבתחילת המסלול.

כאן נתקלנו לראשונה בצורה בה נוסעים פה ברכבת: נכנסים למעין איזור המתנה ובו מחכים עד כ-10 דקות לפני הרכבת. אז נפתחים השערים וכולם הולכים לרציף, שם כבר מחכה הרכבת. הרכבת הייתה חדישה ומגניבה (הייתה עליה קפיטריה, שירותיים נקיים ואפילו דיילות מסבירות פנים).

כשהגענו לכפר שממנו מתחיל המסלול לא היה ברור מאיפה נכנסים והחלטנו פשוט לעקוב אחרי 2 סינים שהיה נראה שהולכים לטייל באותו מקום. ההימור התברר כלא מוצלח במיוחד. לפתע הם נכנסו לאחת המסעדות בכפר על מנת לאכול ארוחת צהריים. לפתע ראינו שלט ובו הכיתוב "רכבל" באגלית ובסינית. צילמנו אותו באמצעות הטלפון הנייד וכך יכולנו להיעזר במקומיים שהובילו אותנו לרכבל.

ברכבל קנינו כרטיסים (רגע לפני עוד הספקנו לצלם בנייד את מפת ההר שהייתה שימושית ביותר בהמשך היום) ועלינו לנסיעה של 1.5 ק"מ בקרון רעוע שכל כמה דקות עצר. מזל שהייתה מישהי בקרון לפנינו (מה שגרם לנו איכשהו להרגיש יותר בטוחים). מאוחר יותר גילינו שהיא עולה למכור אוכל על ההר למעלה.

בירידה מהרכבל חיכו לנו סינים שהציעו לנו לסחוב אותנו על מנשא (בהמשך ראינו אותם סוחבים זקנה סינית אחת). סרבנו והתחלנו ללכת ימינה, לעבר הבריכה. היער היה מדהים והזכיר לנו יער גשם. היה גם שביל מסודר והיינו דיי לבר (פרט למטיילת סינית שניסתה להדבק אלינו והתייאשה אחרי שהתעלמנו ממנה). הגענו לבריכה (או לאגמון) שם יש סירה שסיני משיט עם במבוק. הוא פשוט דוחף עם הבמבוק את הגדה וכך הסירה זזה. מדובר במרחק קצר של כמה דקות.

טיפסנו עד לתחילת הרכבל השני וחזינו גם במפלים יפים (מסתבר שבמעלה ההר יש מסעדה- מי היה מאמין?) והתחלנו לרדת חזרה. לקראת הסוף קראנו על כך שברעידת אדמה בסצ'ואן בשנת 2008 נפלו פה אבנים (ובכלל זה אבן בגודל עצום ובמשקל של 1,000 טון). קשה לקלוט את עוצמת רעידת האדמה בסיצ'ואן כמו גם את המהירות שבה הסינים שיפצו את האיזור ולמעשה שיחזרו את הכל. בסוף המסלול חיכה מיניבוס שנהגו שכנע אותנו לעלות עליו (מה שאכן עשינו והתברר כנכון כיוון שהוא לקח אותנו ממש עד תחנת הרכבת).

בתחנה קנינו כרטיסים בחזרה לצ'נגדו בלי להיעזר בפתקים (אלא בשפה הסינית בלבד) ונסענו חזרה בעודנו מתכננים בערב לראות בחדר בהוסטל את קונג פו פנדה. 

יום טיול בצ'נגדו, מקדש וונשו, כיכר טיאנפו ופארק העם

התחלנו את היום במקדש וונשו שעולה 5 יואן לכניסה . בתוך המקדש ישנם מבנים ובתוכם פסלים. סינים רבים רוכנים לרצפה ומתפללים. בין הבניינים: קופסאות עם חול ובהן קטורת. באוויר ריח חזק של קטורת. נזירים לבושים בכתום וחום הסתובבו סביבנו. לאחר סיור קצר התיישבנו במסעדה הצמחונית שבתוך המקדש. לאחר עיון בתפריט (הבלתי נגמר) בחרנו 2 מנות: אחת הייתה חריפה מידי (כנראה שבסצ'ואן חריף זה עניין יחסי) והשנייה מתוקה וטעימה. ביחד עם זה הגיע דלי אורז. סך הכל ארוחה מעולה באווירה מיוחדת.

מקדש וונשו

המסעדה הצמחונית של מקדש וונשו. מצד שמאל: דלי אורז לבן

המשכנו ועלינועל אוטובוס לכיכר טיאנפו - שטח גדול מאוד שכמעט כולו היה סגור והיה אפשר רק ללכת בשביל צר לתוך איזור הכיכר. משם רואים את הפסל של מאו שמשקיף מקצה הכיכר. משם המשכנו ברגל לפארק העם - פארק סיני טיפוסי עם שבילים נאים, עצים רבים ואגם מלאכותי. הפארק היה שוקק חיים וראינו מגוון צורות בילוי: אנשים רוקדים ריקודי שורות (סביבם מתאסף קהל, אנשים מבוגרים שנהנים להעיף עפיפונים, אנשים שרים קריוקי עם בידורית (הקרבה בין כמה כאלה יצרה בליל צורמני של צלילים), אנשים שטים באגם, מטיילים ובעיקר המון אנשים יושבים בבית תה - שותים תה מתרמוס ומשחקים משחק סיני מוכר (שנראה קצת כמו רמיקוב).בית תה הוא מקום עם המון שולחנות, ברובם יושבים חבורת סינים (או סיניות) ומשחקים את המשחק.

יצאנו מהפארק והתחלנו לחפש את מקדש ווחואו. באיזור שבו אמורה להיות הכניסה למקדש נתקלנו בכניסה לרחוב ג'ינלי. מדובר ברחוב מאוד נחמד ותיירותי, מלא חנויות ודוכנים עם עבודות יד, מזכרות, מסעדות ודוכני אוכל. למקדש עצמו, אגב, החלטנו לא להיכנס בגלל המחיר (60 יואן).

פארק העם בצ'נגדו 

בית תה

התחלנו בחיפושים אחר רחוב טיבטי שהיה כתוב עליו בלונלי פלנט סין.בהתחלה לא ראינו בו שום דבר מיוחד אך כשהתחלנו ללכת ראינו שבאמת מסתובבים שם הרבה אנשים בלבוש טיבטי (גברים עם חצאיות ארוכות בצבע בורדו). גם החנויות היו בסגנון מעט אחר ומכרו מזכרות טיבטיות.

משם נסענו לאוניברסיטת סצ'ואן ובה גילינו סטודנטים צעירים מסתובבים בקמפוס על אופניים. בדרכנו פגשנו זוג נחמד עם ביתם החמודה. מסתבר ששניהם מורים לאנגלית באוניברסיטה. הם סיפרו שכל הסטודנטים חייבים ללמוד אנגלית. הם היו מאוד נחמדים ולקחו אותנו לאיזור של מסעדות ופאבים (מסתבר שיש בסין Hooters!). כיוון שהשעה הייתה רק 19:00 ורוב המועדונים נפתחים רק ב-21:00 החלטנו לוותר וחזרנו למלון. בארוחת הערב התיישב לידינו בחור סיני מוזר שמגיע להוסטל של סים מידי פעם על מנת לתרגל את היפנית שלו. עשינו קצת בירורים לגבי הטיול של מחר והלכנו לישון.

פארק ג'וזייגו - שמורת טבע עם נוף עוצר נשימה

בבוקר די קריר בשמורה אך כיוון שהבטיחו שיהיו 22 מעלות במשך היום קיווינו לטוב. כרטיס עלה 170 יואן אחרי 50 יואן הנחת סטודנט. בנפרד, צריך לקנות כרטיס לאוטובוס במחיר של 90 יואן. שימו לב שמי שבוחר ללכת את השמורה ברגל (או להתחיל להשתמש באוטובוסים ללא כרטיס אחרי הליכה של כ-4 קילומטר - לא חוקי כמובן) יכול לעשות זאת.

בשמורה מסתובבים האוטובוסים הירוקים ללא הפסקה , מעלים ומורידים נוסעים מנקודות התצפית. השמורה בנויה בצורת האות Y ואנחנו רצינו לנסוע לצד הימני של ה-Y ולחזור ברגל עד לפיצול (לפי טיפ שקראנו באתר למטייל). כעבור כמה דקות עלינו על אוטובוס נוסף עליו היו 2 זוגות ישראליים מבוגרים. בדרך, באוטובוס, ראינו חלק מהנופים המדהימים של שמורת הטבע ג'וזאייגו (בתרגום חופשי: עמק תשעת הכפרים): אגמים, הרים, צמחייה והמלהיב מכולם: אגם המראה . באגם זה פני שטח צלולים ללא גלים ונוצר אפקט מראה מושלם. טיפ חשוב: ההשתקפות טובה משמעותית בשעות הבוקר ותלויה בזווית של השמש.

השמורה מסודרת כך שלכל אורכה ישנו דק עץ מקרשים שאפשר ללכת עליו בנוחות. אחרי לא מעט הליכה הגענו לאיזור של האגמים שבו היו סינים רבים. במי האגם ניתן לראות לעומק רב עד הקרקעית ממש, כולל גזעים וענפים בצורה ברורה. המים מקבלים גוון טורקיז מדהים (שלא עובר כמו שצריך בתמונות). כל זה על רקע פסטורלי. עוצר נשימה ממש.
לכל אחד מהאגמים יש את השם שלו (אגם הדשא, אגם חץ הבמבוק, אגם חמשת הצבעים) בניהם שזורים מפלים כי הדרך נמצאת בירידה.

התמונות מדברות בעד עצמן:

פארק ג'וזייגו

פארק ג'וזייגו

פארק ג'וזייגו

בערב הגענו להוסטל, רצינו לתלות כביסה (המכונה הייתה על הגג) וכך מצאנו את עצמינו מוציאים את הבגדים לגיגית עם פנסי ראש בחושך ומפזרים את הכביסה ברחבי החדר לייבוש. 

בדרך לג`וזאייגו - שמורת הטבע בצפון סיצ`ואן

התעוררנו מוקדם ובשעה 07:00 בבוקר כבר היינו בדרכינו לרכבת התחתית לקו 2 שחשבנו שמגיע לפודונג. מסתבר שלא כך. במזל פגשנו ברכבת התחתית של שנחאי בחור צ'כי שנמצא בסין לחילופי סטודנטים והוא המליץ לנו על הרכבת המגנטית  שאומנם עולה ביוקר (40 יואן לכרטיס נסיעה בהצגת כרטיס טיסה) אך אין ספק שה-Maglev Train היא חוויה מדהימה (מה גם שקו 2 לא מגיע עדיין לשדה התעופה מסתבר...). מדובר ברכבת שמגיעה למהירות הלא נתפסת של 431 קילומטר בשעה. תוך 8 דקות כבר היינו בשדה התעופה מחכים לטיסת Air China

The Maglev Train, Shanghai

לשמחתינו נהנינו מאינטרנט חינם בשדה התעופה, היה שם מתקן למים חמים אבל במקום כוסות היו גביעי נייר... בשדה קנינו עוגיות שהיו בעלות טכם מתוק-חריף מוזר ביותר. אכלנו אחת וזרקנו את היתר. בטיסה חווינו מערבולות רבות (אבל לפחות הייתה מנה צמחונית). הגענו לנמל התעופה של ג'וזאייגו לאחר שחלפנו על פני הרים יפייפיים עם פסגות מושלגות.
צ'יק צ'ק לקחנו את התיקים וקנינו כרטיס לאוטובוס שהוא למעשה מונית גדולה שמפזרת למלונות. למזלנו הייתה שם דוברת אנגלית אחת (מסתבר שבבית העתקנו לפתק אותיות יפניות במקום סיניות...

התאכסנו בהוסטל נעים בשם Uncle Jiang Family house. אינטרנט חינם, צוות נחמד עם אנגלית טובה, אגסים טעימים ובחינם בקבלה ומקלחות. אכלנו ארוחת ערב טעימה. והתכוננו ליום המחר בו נראה את הנוף הנהדר הזה:

> בפוסט הבא: פארק ג'וזייגו - שמורת טבע עם נוף עוצר נשימה