טיול ביונאן - ליג'יאנג ופגישה עם מאמא נאשי

למחוז יונאן הגענו בטיסה קצת אחרי חצות. היישר ל- Panba Hostel. הלכנו לישון מאוחר וקמנו למחרת יקיצה טבעית. גילינו שבהוסטל המקסים הזה אין מקום ללילה נוסף ורשמנו לפנינו למצוא לינה במהלך היום (יש אינסוף הוסטלים בליג'יאנג כך שלא תהיה בעיה).

העיר העתיקה של ליג'יאנג מלאה בסמטאות צרות וחנויות מזכרות (קצת הזכירה לי את צפת). כל הסמטאות נראות אותו הדבר בערך ודיי קשה למצוא שם את הדרך. נתקלנו בשני דברים שכדאי להזכיר: הראשון הוא עוגיות אגוזים מצויינות (כדאי מאוד לטעום) והשני: חנויות עם דרבוקות שמשמיעות שוב ושוב ברמקולים את השיר Dida Dida (שבפינו זכה לכינוי "לינדה, לינדה") ומוכרות דיסקים.

עוגיות אגוזים מעולות בעיר העתיקה של ליג'יאנג

שפע המזכרות פה הוא אדיר: יש חנויות של שאלים ושל חולצות, נעליים שמציירים עליהן, אוכל בשפע. טעמנו 2 דברים: לחם נאשי וגם מעין דבר ירוק ודביק שמכיל אורז ומילוי כלשהו (חלק עם בשר וחלק בלי). תראו בעצמכם בתמונה הבאה:



משם המשכנו לכיכר המרכזית של העיר העתיקה ליג'יאנג והלכנו לתצפת על העיר החדשה ליג'יאנג. בשלב זה התחלנו לחפש איפה לישון בלילה ונתקלנו במקרה במאמא נאשי מספר 1. למה במקרה? משום שלא חיפשנו אותו אבל כמובן ששמענו עליו עוד בארץ. החלטנו לראות את החדר שדווקא היה סביר. הבנו שמאמא נאשי 1 הוא לא הגסטהאוס המרכזי שלה והמשכנו הלאה למאמא נאשי מספר 3 שם קיבלה את פנינו מאמא נאשי בכבודה ובעצמה ונתנה לנו לאכול 2 בננות.

העיר העתיקה ליג'יאנג

כיוון שהתיקים הגדולים שלנו היו עדיין ב-Panba hostel המאמא נאשי מיהרה לנדב את ג'ון.
ג'ון הוא בחור בריטי שעובד אצלה כבר 4 חודשים והדריך אותנו בסמטאות ל-Panba ובחזרה.

כשחזרנו קיבלנו חדר אצל מאמא נאשי מספר 3. לחדר אין מנעול נורמלי והדלת נסגרת עם חתיכת עץ.

בנוסף בינינו לחדר ליד הייתה דלת הזזה שלא בעיה לפתוח. כמובן שמיד נעלנו עם מנעול שלנו.

ממה עוד לא היינו מרוצים שם? לחדר לא היו חלונות אבל מצד שני הקור נכנס.

ג'ון הנחמד הסביר לנו באריכות על ערוץ דילוג הנמר- שהיה בתוכנית שלנו למחר 

וכן הדריך אותנו איך להגיע לשוק האוכל  בעוד המאמא נאשי משקה אותנו בשיק בננה.

כשהגענו לשוק נתקלנו במראה אותנטי ולא תיירותי. דוכנים רבים שמוכרים הכל:
מירקות ופירות טריים ועד לבגדי תינוקות. המראות שם היו מרהיבים והריחות חזקים.

שוק האוכל בליג'יאנג

חזרנו לארוחת הערב אצל המאמא נאשי קצת לפני השעה 18:00.

פגשנו בחורה בשם נועה ששירתה בדובר צה"ל וסיפרה שחזרה מערוץ דילוג הנמר והיה נהדר.

הייתה לה חברה ישראלית (חצי סינית חצי אוסטרית) שחיה בארץ והייתה יפה מאוד.

ישראלים נוספים שפגשנו סיפרו שערוץ דילוג הנמר הוא טרק קשה ושהם בקושי הספיקו להוסטל לפני רדת החשיכה.

בנוסף טענו ש"הגוף צריך לנוח שבוע אחרי מאמץ כזה" ושיש מקומות צרים.

הם אמרו שאם יורד גשם זה ממש סכנת נפשות (פרט חשוב: התחזית למחר ניבאה גשם...).
מה החלטנו? כמובן שלצאת. אבל לא לפני שהעברנו ערב ולילה בלתי נשכחים בליג'יאנג. ועל כך בפוסט הבא.