 |
| Qingchang shan |
כאן נתקלנו לראשונה בצורה בה נוסעים פה ברכבת: נכנסים למעין איזור המתנה ובו מחכים עד כ-10 דקות לפני הרכבת. אז נפתחים השערים וכולם הולכים לרציף, שם כבר מחכה הרכבת. הרכבת הייתה חדישה ומגניבה (הייתה עליה קפיטריה, שירותיים נקיים ואפילו דיילות מסבירות פנים).
כשהגענו לכפר שממנו מתחיל המסלול לא היה ברור מאיפה נכנסים והחלטנו פשוט לעקוב אחרי 2 סינים שהיה נראה שהולכים לטייל באותו מקום. ההימור התברר כלא מוצלח במיוחד. לפתע הם נכנסו לאחת המסעדות בכפר על מנת לאכול ארוחת צהריים. לפתע ראינו שלט ובו הכיתוב "רכבל" באגלית ובסינית. צילמנו אותו באמצעות הטלפון הנייד וכך יכולנו להיעזר במקומיים שהובילו אותנו לרכבל.
ברכבל קנינו כרטיסים (רגע לפני עוד הספקנו לצלם בנייד את מפת ההר שהייתה שימושית ביותר בהמשך היום) ועלינו לנסיעה של 1.5 ק"מ בקרון רעוע שכל כמה דקות עצר. מזל שהייתה מישהי בקרון לפנינו (מה שגרם לנו איכשהו להרגיש יותר בטוחים). מאוחר יותר גילינו שהיא עולה למכור אוכל על ההר למעלה.
בירידה מהרכבל חיכו לנו סינים שהציעו לנו לסחוב אותנו על מנשא (בהמשך ראינו אותם סוחבים זקנה סינית אחת). סרבנו והתחלנו ללכת ימינה, לעבר הבריכה. היער היה מדהים והזכיר לנו יער גשם. היה גם שביל מסודר והיינו דיי לבר (פרט למטיילת סינית שניסתה להדבק אלינו והתייאשה אחרי שהתעלמנו ממנה). הגענו לבריכה (או לאגמון) שם יש סירה שסיני משיט עם במבוק. הוא פשוט דוחף עם הבמבוק את הגדה וכך הסירה זזה. מדובר במרחק קצר של כמה דקות.
טיפסנו עד לתחילת הרכבל השני וחזינו גם במפלים יפים (מסתבר שבמעלה ההר יש מסעדה- מי היה מאמין?) והתחלנו לרדת חזרה. לקראת הסוף קראנו על כך שברעידת אדמה בסצ'ואן בשנת 2008 נפלו פה אבנים (ובכלל זה אבן בגודל עצום ובמשקל של 1,000 טון). קשה לקלוט את עוצמת רעידת האדמה בסיצ'ואן כמו גם את המהירות שבה הסינים שיפצו את האיזור ולמעשה שיחזרו את הכל. בסוף המסלול חיכה מיניבוס שנהגו שכנע אותנו לעלות עליו (מה שאכן עשינו והתברר כנכון כיוון שהוא לקח אותנו ממש עד תחנת הרכבת).
בתחנה קנינו כרטיסים בחזרה לצ'נגדו בלי להיעזר בפתקים (אלא בשפה הסינית בלבד) ונסענו חזרה בעודנו מתכננים בערב לראות בחדר בהוסטל את קונג פו פנדה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה