טיול יום בדאלי ורכבת לילה לקונמינג

התעוררנו אחרי שנת לילה ארוכה, ובכל זאת התקשינו לקום מהמיטה. לבסוף התעוררנו ועשינו כמה סידורים, כמו להזמין הוסטל בעיר קונמינג שהיא בירת מחוז יונאן. לקראת הצהריים יצאנו לסיבוב בעיר העתיקה של דאלי שהתברר שמאוד קרובה ל-The Jade Emu. העיר דווקא לא הזכירה לנו את ליג'יאנג כמו שטוענים מטיילים רבים. היא נראית כמו עיר רגילה עם המון חנויות מזכרות והמון בתי קפה שמגישים גם אוכל מערבי. התיישבנו בגוגו קפה כי היה לנו שובר לקפה יונאן בחינם (שהתברר כנס קפה רגיל).הזמנו טוסט גבינה ותה ג'ינג'ר שהגיע בכוס של בירה והיה חזק מאוד.המשכנו בשיטוטים וקנינו קצת מתנות (שרשראות עם גרגר אורז שכתבו עליו , מטרייה ו-2 סטים של תה מיניאטורי). קנינו גם ממתקים שהם למעשה פירות מיובשים על מנת להביא לעבודה כשנחזור. הגענו לשוק המקומי שהיה הומה אדם ומכרו בו כל מיני קשקושים, פלפל חריף (בכמויות) ואת סל הקש שהסינים שמים על הגב כדי לסחוב דברים. אכלנו עוגת תפוחים נחמדה במאפייה בשם Sweet tooth עליה קיבלנו המלצה. המקום מנוהל על ידי זוג חרשים והוא אכן שווה ביקור.

דמפלינג (כופתאות סיניות)

אחרי כמה שעות שיטוט היינו רעבים ורצינו לחזור להוסטל לאכול, אבל אז כמו בהזמנה נתקלנו בויקה (איתה טיילנו בהר צ'אנגשן ליד דאלי) שהסתובבה בעיר עם מורה הונג קונגי שישן איתה באותו החדר בדורמס.היא ספרה לנו שהם בדיוק סיימו לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית שמגישה דמפלינג (כופתאות סיניות) המכונים גם דים סם צמחוניים ושהיה זול וטעים, ושם התיישבנו בהמלצתה. זאת הייתה מסעדה פיצית שנראית כמו מחסן ומגישה רק דמפלינג (כופתאות סיניות). הדמפלינג התגלו כטעימים. המילוי היה כמו של אגרול והזמנו עוד צלחת. סך הכל שתי צלחות דמפלינג ב-8 יואן (משהו כמו 4 שקלים). יצאנו שבעים ומרוצים.

>> בישראל: בתקופה של חודש נפתחו 4 מקומות חדשים שמציעים דים סאם
האם כיסונים מאודים הולכים להיות הדבר הכי חם בסתיו הקרוב? 
קראו את הכתבה המלאה על הדים סם שתוקף בכל החזיתות 



אחרי כמה דקות נתקלנו בישראלית בת כ-65 (שראינו גם במאמא נאשי בליג'יאנג) ודיברנו איתה קצת. מסתבר ששמה אסתי והיא מירושלים. היא מרבה לטייל לבד בעולם מגיל 42. סיפרנו לה על המשך התוכניות שלנו (הארץ האדומה של דונגצ'ואן) והיא אמרה שתרצה מאוד להצטרף ולטייל איתנו בארץ האדומה של דונגצ'ואן. היא נתנה לנו עוגיות אגוזים והמליצה לנו ללכת לאגם שליד דאלי שלטענתה נמצא במרחק של חצי שעה הליכה. התחלנו לצעוד לכיוון והתרחקנו מהאיזור המתוייר של העיר. ראינו נשים שוטפות בצל ירוק בתעלה (שלנו נראתה כמו תעלת ביוב- אבל היא לא...). מה שכן, בהמשך ראינו ילד משתין בתעלה הזו. אחרי כשעה הליכה כשלא ראינו את האגם באופק החלטנו לחזור.

בדרך חזרה עצרנו בסופר להצטייד באוכל לרכבת לילה לקונמינג (חלה, ריבה ובננות). בסופר פגשנו את אשתו של דייב מה-The Jade Emu עם הילד שלהם. חזרנו להוסטל והיינו בטוחים שיש לנו הרבה זמן עד שצריך לצאת לרכבת. פגשנו שוב את ויקה והסתבר שגם היא רוצה להצטרף למסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן. לקחנו מההוסטל טרמפ (בתשלום) עם החותן של לייב והוא הביא אותנו לתחנת הרכבת לקראת רכבת לילה לקונמינג.

איך נוסעים ברכבות בסין לבד? קנינו כרטיסים ל- Hard Sleep. יש שם 6 מיטות (3 מטות בכל צד). אנחנו היינו ב-2 התחתונות מה שהתברר כנוח מאוד (לא צריך לטפס למעלה והתיקים לידך). קראנו ספר עד שב-22:00 כיבו את האורות ברכבת. הרכבת עצרה לעיתים קרובות מאוד. לפעמים נעצרה ל-20 או 30 דקות. וגם צפרה לא מעט.

>> רוצים לדעת עוד על נסיעה ברכבות בסין? השאירו לנו טוקבק ונשמח לעזור.

טיול יום להר צ'אנגשן וביקור ב-Higherland Inn

עוד בערב הקודם קבענו עם ויקה להפגש ברחבת הכניסה ב-The Jade Emu ולצאת לטיול יום בהר צ'אנגשן, וכך היה. תפסנו מונית לרכבל שעולה על הר צ'אנגשן. כשהגענו קנינו כרטיסים לרכבל ולכניסה להר שהיו יקרים (50 יואן לרכבל ו-30 לכניסה לאדם). הרכבל היה ארוך ולפרקים מעט מפחיד אך הנוף ממנו היה יפה מאוד. שירדנו מהרכבל הלכנו לראות מפלים:

מפל בהר צ'אנגשן 

חזרנו לרכבל במטרה להגיע ל-Higherland Inn ול-Zhonghe temple. במקום זה ובזכות שילוט לא ממש ברור הגענו לכלוב קופים שהואכלו על ידי אנשים בעלים, עוגיות וגרעינים. הקופים הושיטו ידיים מהכלוב וניסו להגיע לאוכל


משם ניסינו לברר עם כמה סינים את המשך הדרך ואחרי שהם הדיינו בניהם 5 דקות הם פשוט הצביעו לנו ללכת באותו כיוון שבו היינו. השביל המשיך בעלייה במדרגות ואז נהיה מישורי. אחרי די הרבה זמן של הליכה איטית הגענו לנקודה שבה היו קיוסקים מאולתרים וגילינו שאנחנו עוד לא באמצע הדרך. היות והיינו רעבים החלטנו להגביר את הקצב. בדרך היה נוף יפה של שיפולי ההר ושל השטחים המיושבים הפרוסים למרגלותיו. אחרי מספר קילומטרים הגענו למקדש ומשם עלינו במדרגות ל-Higherland Inn. המקום נראה חמוד אך היה ריק לגמרי. החדרים נראו לנו דיי בסיסיים ולא כל כך ראו משם את הנוף. החלטנו לא לישון שם. מצד שני- אכלנו אצלם ארוחת צהריים (איטריות עם ירקות ותפוח אדמה עם פרמזן שהתברר כלביבה גדולה ודקה). בעלת ההוסטל עמלה רבות להכנת הארוחה אך היא לא הייתה משהו.

הר צ'אנגשן 

לאחר הביקור רצינו לרדת למטה, אך הרכבל היה Chair Lift והעדפנו לא לחוות שוב נסיעה ברכבל. ירדנו רגלית בדרך שבעלת ההוסטל המליצה לנו הכוללת המון מדרגות. בסיום הירידה הגענו למקום לא ברור ובלי שילוט וכשניסינו להבין לאן ללכת כדי לחזור לעיר העתיקה נהג מונית הציע לקחת אותנו ב-10 יואן אז קפצנו על המציאה. וכך חזרנו ל-The Jade Emu

אוטובוס לדאלי

העיר דאלי במחוז יונאן בסין

לקחנו מונית מה-Panba הוסטל בליג'יאנג לתחנת הרכבת. פגשנו שם אמריקאית שטיילה עם 2 ילדים (בת סינית מאומצת וילד אמריקאי). הם היו בדרכם לשנגרילה. נכנסנו לאוטובוס לדאלי. הבגז' היה מלא שמן והצטערנו מאוד שלא כיסינו את התיקים. הסתבר לנו שבאוטובוס בסין יש דיילת ומחלקים מים. באוטובוס הקרינו סרט אימה והסינים היו נראים מרותקים. אנחנו היינו מבוהלים לא מהסרט אלא מאיך שהנהג נסע, ומזה שהוא ניסה כל הזמן לעקוף למרות שהיה ערפל כבד. בסוף הורידו אותנו במקום שנראה כמו שום-מקום והאישה שהייתה שם רצתה 15 יואן לאדם תמורת הקפצה למלון. סירבנו וסיכמנו עם אדם אחר על 10 יואן לאדם.

מסתבר שזה היה דיי קרוב והגענו להוסטל הכי שווה בדאלי The Jade Emu שם פגשנו את דייב, בעל המקום, אוסטרלי שהתחתן עם סינית.ביקשנו הנחה (כמו שלימדו אותנו: צריך להתמקח בסין) וירדו מ-120 ל-100 יואן ללילה אך קבלנו חדר ששווה 150 יואן ובארץ היה עולה פי 10 ויותר. פשוט חדר מפנק: מיטה ענקית, שולחן למחשב נייד, כספת, טלוויזיה, DVD, אמבטיה ושירותים ענקיים, תנור וסדין חשמלי, מנורה דקורטיבית וספה נוספת. בהוסטל The Jade Emu פגשנו את יותם (בחור אחרי צבא שמטייל עם חברתו, מור) ואת ויקה (בחורה אחרי אוניברסיטה שמטיילת לבד). פגשנו שם גם את ג'ייסון, הבחור שעשה איתנו את טרק ערוץ דילוג הנמר והוא שלח לנו תמונות משותפות משם.

זקן סיני סוחב סל בעיר דאלי