אטרקציות מרכזיות ביאנגשו: טרק רגלי -יאנגדי אל שינגפינג

עלינו על אוטובוס לכפר יאנגדי. האוטובוס, כמו כל אוטובוס בסין, התנהל על ידי בוסית ששלטה בנעשה ביד רמה. הגענו ליאנגדי וירדנו מהאוטובוס ממש ליד נהר הלי. היו שם המון סירות במבוק וחיפשנו אחת שתעביר אותנו לצד השני של נהר הלי שם מתחיל המסלול. ידענו שזה אמור לעלות כ-5 יואן לאדם אך האנשים שם הציעו מחירים לא הגיוניים כמו 100 יואן. בסוף הצלחנו להשיג סירת במבוק ב-20 יואן לשלושתינו ועברנו את נהר הלי בשייט של כ-30 שניות.התחלנו ללכת בשביל שעבר פחות או יותר לאורך נהר הלי.

טרק רגלי -יאנגדי אל שינגפינג

מידי פעם עקבו אחרינו סיניות שניסו להגיד לנו שאי אפשר להמשיך ברגל וצריך לחצות את הנהר, או להציע לנו שיט לשינגפינג (יעדינו הסופי). לא ידענו אם הן מדברות אמת כי ידענו שבמהלך הטיול אמורים לחצות את הנהר 3 פעמים אבל לא היה ברור מתי ולא היו סימונים במסלול. הייתה אפילו סינית אחת שהגדילה לעשות והלכה אחרינו רבע שעה בשדה. בסוף אכן הגענו למבוי סתום ונאלצנו להתמקח עם המציקה על מחיר חציית הנהר.

סירות לאורך נהר הלי

שם גם הצטרף אלינו בחור ספרדי נחמד, ראול. הוא נראה חסר אונים לבדו ושמח שהצענו לו לטייל איתנו. הוא היה חמוד אך האנגלית שלו הייתה דיי רצוצה ולכן לא תקשרנו הרבה ובעיקר הלכנו יחד. מידי פעם עברנו נקודות עגינה של סירות ומסעדות ואף עצרנו למנוחת בירה וקרקרים.בסוף הגענו למעבר הנהר האחרון שהיה במעבורת מסודרת עם כרטיסים ב-4 יואן לאדם. המעבורת הביאה אותנו לנקודה בה הורידה אותנו הסירה ביום הגעתנו ליאנגשו (זוכרים? עשינו שיט בסירת במבוק ליאנגשו). במעבורת היו איתנו כמה ילדים ואחרי שהגענו הם נכנסו לרכב ספארי. שיחקנו איתם קצת וישבנו לידם ברכב והצטלמנו. משם המשכנו רגלית בדרך רכבי הספארי שהייתה מלאה אבנים ומעצבנת.

חברים שפגשנו בדרך מיאנגדי לשינגפינג

החלטנו לעצור אצל משפחה שביתה היה בדרך ולבקש השטה לשינפינג. היה קצת קשה לתקשר אבל דיי הצלחנו בזכות הסינית המעטה שבפינו. בסוף אב המשפחה לקח אותה בסירה ובדרך עצר להראות לנו את הנקודה שממנה רואים את הנוף שמצויר על השטר של 20 יואן. הוא הביא אותנו כמעט עד שינגפינג. המשכנו ללכת ועברנו דרך העיירה כדי להגיע לתחנת האוטובוס. עצר אותנו זקן סיני שניסה למכור לנו ציורים. הייתה לו מחברת עם המלצות עליו בכל השפות והוא הראה לנו את ההמלצה בעברית. כנראה שהוא לא ממש יודע שמה שכתוב שם זה "הבחור הזה חמוד אך הוא מנסה למכור לנו ורואה אותך כמו ארנק". קנינו ממנו ציור ב-10 יואן (5 שקלים לציור שמישהו צייר מול נוף- לא יאומן)

נהר לי

הגענו לתחנת האוטובוס ועלינו מיד. הדרך חזרה ארכה כ-45 דקות במהלכן השתעשענו עם תינוק חמוד עם כובע אדום שעשה כל הדרך פרצופים. כשהגענו ליאנגשו הלכנו לאכול אצל אומן הנודלס מאתמול. בערב ישבנו בבית קפה בשם The balcony ולמרות שחשבנו שאנחנו לא ממש רעבים יצא שהזמנו צ'יפס, לחם שום, יוגורט ומה לא. גם ויקה הגיעה בשלב זה ליאנגשו וחברנו אליה. בערב יצאנו שוב למסיבה וסיימנו את היום ב-02:00 עייפים אך מאוד מרוצים.  

שיט בסירת במבוק ליאנגשו

רק בשבילו היה שווה לטוס לסין - ילד סיני קטן בגווילין 

את הבוקר פתחנו בארוחת בוקר נחמדה (לא תאמינו איפה- במקדונלדס...) עם תמיר בהמלצתה של רייצ'ל. משם עלינו על אוטובוס (שעה וחצי נסיעה) עד לתחילת המסלול של הסירה. להפתעתנו גילינו שסירות ה"במבוק" עשויות מפלסטיק בצורה במבוק עם חתיכת עץ וספסלי ישיבה. דיי מצ'וקמק בסך הכל, כך ששמחנו שהשארנו את התיקים הגדולים ב-wada hostel. כל סירה מכילה 6 נוסעים וסיני שמשיט אותה. השייט עובר בנהר הלי ונשקף ממנו נוף של גבעות גיר ענקיות. המראה היה יפה במיוחד כי ראינו גם חיות: ברווזונים ובאפלו מים. השיט היה מאוד רגוע וכמעט מרדים.

כשהגענו לשינגפינג (עיירה הסמוכה ליאנגשו) חיכה לנו רכב ספארי (עם ספסלים פתוחים) שלקח אותנו לתחנה מרכזית שינגפינג בדרך עם המון אבנים (הרגיש קצת כמו לונה פארק). שם חיכה לנו אוטובוס שהביא אותנו ליאנגשו.

שיט בסירת במבוק ליאנגשו

שיט בסירת במבוק ליאנגשו

גבעות גיר על גדות נהר הלי באזור גווילין

אטרקציות מרכזיות בדונגצ'ואן

הארץ האדומה של דונגצ'ואן - Dongchuan Red Land

ערפל בנקודת התצפית 

קמנו ב-05:30 בבוקר. ב-06:00 נכנסנו למכונית: ואן עם 6 מקומות. היה נהג ובעל המלון גם הצטרף. נסענו לנקודת התצפית הראשונה שם רצינו לראות את הזריחה. היה חושך מוחלט והשתמשנו בפנסי ראש כדי לראות את השביל. לצערנו היה ערפל כבד ובכלל לא ראינו את השמש זורחת אלא רק מעין מסך לבן. נסענו למספר נקודות תצפית ובכולן היה ערפל. החלטנו בסביבות 08:00 לחזור למלון לטובת ארוחת בוקר שכללה, כצפוי, ביצה ועגבניה (בנוסף לתפוח אדמה ותה חם). דיברנו קצת עד שבערך ב-10:00 נכנסנו שוב לאוטו. ביקשנו לנסוע לנקודות תצפית נוספות אבל בעל המלון לקח אותנו לאותן נקודות מהבוקר בטענה שהן נקודות חדשות. בכל אופן- ראינו הרבה יותר טוב אבל לא טוב כמו שציפינו. פגשנו זקן סיני חכם שככל הנראה היה גם עיוור. ויקה וביסרקה הטובות נתנו לו כסף. זקן סיני אחר ניסה שנקנה אצלו משהו לעשן וממש הפריע לנו להתקדם (הוא סולק על ידי אסתי בצעקות בעברית "לך, לך"...). הגענו לתחנת האוטובוס בדונגצ'ואן בשעה מוקדמת יותר מזו שסוכמה מראש עם בעל המלון אבל כיוון שהייתה לנו עוד דרך חזרה ארוכה לקונמינג בירת יונאן זה היה בסדר.

כשהגענו לתחנת האוטובוס בדונגצ'ואן בעל המלון קנה לנו כרטיסים ואף עלה לאוטובוס. הוא אמר שהאוטובוס יוצא בשעה 14:30. חלק מהבנות הלכו לשירותים- ואז לפתע ב-14:10 הנהג התחיל לנסוע. אסתי אצה רצה לקרוא לבנות ("האוטובוס נוסע, האוטובוס נוסע") ואז עצרה לרגע בסופר לקנות עוגיות... יצאנו לדרך ואסתי נרדמה מיד עם כיסוי עיניים. אנחנו האזנו למוסיקה ב-MP4 והסתכלנו על הנוף.כשהגענו חזרה לקונמינג בירת יונאן קנינו אוכל (בטטה ותירס) ונכנסנו למונית לאחר ויכוח קצר עם הנהג על המחיר. בערב בילינו בפאב של ההוסטל Cloud Land. חיברנו את 2 המיטות הבודדות שבחדר למיטה זוגית מאולתרת והלכנו לישון.

זקן סיני חכם

המסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן

הארץ האדומה של דונגצ'ואן - Dongchuan Red Land

התחלנו בתפיסת מונית מהרחוב שליד Cloud Land לתחנת האוטובוס הצפונית של קונמינג (מסתבר שזה כחצי שעה נסיעה מההוסטל).היה קצת צפוף כי היינו חמישה ונהג (ויקה, ביסרקה, אסתי ואנחנו). בתחנה קנינו כרטיסים לדונגצ'ואן והיה ממש קשה למצוא איפה האוטובוס. בסוף מצאנו ויצאנו לדרך - כשעתיים וחצי עד דונגצ'ואן. כשירדנו מהאוטובוס ניסינו להסביר לאן אנחנו רוצים להגיע באמצעות מפה ופתקים שנתנו לנו במלון יום קודם ובאמצעות החומר שביסרקה הדפיסה מהאינטרנט. בסוף מכרו לנו ב-12:00 כרטיסים לאוטובוס של 14:00 והחלטנו לנצל את ההפסקה לארוחת צהריים.

אכלנו במסעדה סינית קטנה (בעיקר אורז וירקות ירוקים) וחיכינו לאוטובוס. העניין הוא של ממש ידענו לאן אנחנו רוצים להגיע. תכננו לרדת מהאוטובוס ולקח נהג שייקח אותנו בין נקודות התצפית. על האוטובוס היו כמה סינים עם שיניים מרקיבות ו-2 צעירות שצילמו אותנו בטלפון הנייד בחשאי ואחר כך כשראו ששמנו לב ביקשו להצטלם בגלוי. היו על האוטובוס שני אנשים שלא ברור מה תפקידם הרשמי אך הם שלטו ביד רמה בנעשה ואנחנו כינינו אותם "הבוסים של האוטובוס" (משימות שביצעו לדוגמה: חלוקת שקיות הקאה, שטיפת האוטובוס באחת העצירות בדרך). הנסיעה הייתה יפה (היה נוף מרהיב) אך גם מפחידה כיוון שנסענו על צלע הר. הנהג ו"הבוסים של האוטובוס" עצרו מידי פעם לסידורים (למשל מכרו סיגריות לחקלאים תמורת שק תפוחי אדמה).

נופים מרהיבים בארץ האדומה של דונגצ'ואן - Dongchuan Red Land

באיזשהו שלב הם ניסו לומר לנו משהו וכל מה שהבנו היה 2 יואן לאדם. בסוף הצלחנו להבין שזו עמלה כלשהי כדי שהאוטובוס ייסטה מהדרך וייקח אותנו למלון (בדיעבד אנחנו דיי משוכנעים שזו לא הייתה סטייה מהדרך, נו מילא). לתדהמתנו ירדנו במלון גדול ומרשים עם חדרים מרווחים, סדינים חשמליים וטלוויזיה. זאת ועוד: היו שם גם מקלחת ושירותים מערביים ואפילו מסעדה קטנה (הכל באווירה מאוד ביתית: את המקום מפעילים זוג צעירים ולהם ילדה בת 3).

חשוב לציין שזו פעם ראשונה שבה הגענו לאיזור לא מיותר כמעט בכלל על ידי מערביים. נאלצנו להסתדר עם המעט סינית שידענו. הצלחנו להבין את המחירים ללינה במלון בדונגצו'ואן > חדר זוגי ב-80 יואן, חדר ל-3 ב-100 יואן וסיור עם נהג בין נקודות תצפית יעלה 250 יואן. הקפצה חזרה לתחנת אוטובוס של דונגצ'ואן ב-300 יואן.

ביתו החמודה של בעל המלון בדונגצ'ואן

יצאנו לסיור רגלי בנוף היפה, פגשנו צלמים סיניים ששמחו לראות אותנו והצטלמנו איתם. 
חזרנו למלון ואכלנו ארוחת ערב (אין תפריט, פשוט נכנסים למטבח ומצביעים על המצרכים).
אכלנו ביצה ועגבניה, תפוח אדמה ובעיקר נהננו יחד ועם החבורה הנוספת (בני משפחתו של בעל המלון).
קבענו שנצא ב-06:00 בבוקר לראות את הזריחה יחד וכך הלכנו לחדרים מוקדם.
הייתה תחושה של הצלחה- הצלחנו להגיע למקום לא מתוייר כמו שרצינו ואפילו בקלות.


> תמונות נוספות מדונגצ'ואן ומהמרבדים הבלתי נגמרים של הארץ האדומה - גם באתר mako

ירח דבש בסין - צופים אל הנוף והעתיד בארץ האדומה של דונגצ'ואן

אטרקציות מרכזיות בקונמינג

הגענו לקונמינג בשעה 05:00 ולקחנו מונית למלון. היה עוד חושך בחוץ והרחובות היו ריקים מאדם. הגעה להוסטל Cloud Land  אבל למרות שהשער היה פתוח היה שם רק שומר סיני שלא ידע מילה באנגלית והשתמש בפנקס עם כיתובים באנגלית וציורים כדי לשאול אותנו אם יש לנו הזמנה. הצלחנו איכשהו להבין שב-07:10 יהיה מישהו לדבר איתו ובנתיים חיכינו המתחם שם הבר וקראנו בלונלי פלנט סין. ב-07:10 אכן הגיעה מישהי שידעה קצת אנגלית והסבירה שהחדר מתפנה רק בצהריים. החלטנו לאפסן את התיקים ולצאת רגלית (היה רק שבע וחצי בבוקר) לפארק האגם הירוק שבו סינים מקומיים אוהבים לעשות טאי צ'י בבוקר. הגענו חיש מהר למרות הקור העז (היינו עם 2 שכבות מעל זה מעיל, כפפות, כובע גרב וצעיף). פגשנו בפארק רבים מבלים באירובי, טאי צ'י (שמסתבר שאפשר לעשות עם חרבות ועם מניפות) והתעמלות. ראינו גם אווזים וצפרדעים. התיישבנו בבית תה והזמנו מתפריט בסינית (בלי לדעת מה אנחנו מזמינים). הגיע תה טעים ומתוק לשמחתינו.   

פארק האגם הירוק , קונמינג

יצאנו מתחומי הפארק בחיפושינו אחרי מקדש בודהיסטי. עזרה לנו סינית צעירה שבמקום להראות במפה לקחה אותנו לשם (ממש כמו הבחור מהפארק בשנגחאי). נפרדנו ממנה בתודה ונכנסנו למקדש שהיה מבחינה דתית דומה לקודמים לו: אנשים משתחווים לפסלי בודהה בצבע זהב, ריח קטורת באוויר. היה שם גם אגם עם המון צבים והסתכלנו מרותקים על התנהלותם (צב ביריון אחד הפיל חברים למים).

משם המשכנו למסעדה צמחונית קרובה. הזמנו "ידי דוב", מנה עם טעם חזק שלא אהבנו ו"חזיר" חמוץ מתוק שהיה בסדר אך מעט חריף. בגדול התאכזבנו. ישב לידינו זקן סיני שכשהגיעו המנות שלנו קם ובא לראות מה קיבלנו. הצוות (מלצריות ומארח) רבו בניהם חלק מהזמן ובחלקו השני בהו בנו אוכלים - דבר נוסף שפגם בהנאה.

בדרך חזרה להוסטל ניסינו לברר פרטים על איך מגיעים לארץ האדומה של דונגצ'ואן  ונכנסנו לסוכנות נסיעות לשאול. הבחור שם לא ידע אנגלית בכלל והמשכנו בדרכינו. בהוסטל Cloud Land  קיבלנו חדר עם 2 מיטות נפרדות ב-100 יואן (אחרי מיקוח והורדה מ-110 יואן). לא היינו מרוצים כיוון שהמחיר היה יחסית יקר לחדר ללא שירותים ומקלחת. גם בקבלה של ההוסטל לא ידעו במדיוק איך מגיעים לארץ האדומה של דונגצ'ואן. הם המליצו לקחת מונית לתחנת האוטובוסים הצפונית של קונמינג ומשם אוטובוס לדונגצ'ואן (שלוקח כשעתיים וחצי). הם לא ידעו לומר איך משם ממשיכים לארץ האדומה. החלטנו ללכת רגלית להוסטל Hump שגם הוא הוסטל בקונמינג כדי לשאול גם שם. כצפוי- הם לא ידעו. אבל גילינו שם שאתר mako פופולרי גם בסין:


בערב נשמעה פתאום דפיקה בדלת של החדר שלנו ובחורה נחמדה מסלובניה בשם ביסרקה ששמעה שאנחנו יוצאים למחרת למסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן (Dongchuan Red Land) ביקשה להצטרף. כמובן שהתקבלה בברכה. וכך התקבצה לה חבורה נחמדת: אסתי מירושלים, ויקה, ביסרקה ואנחנו. קבענו עם כולם למחרת בשעה 07:30 בבוקר בדיוק.

אוטובוס לדאלי

העיר דאלי במחוז יונאן בסין

לקחנו מונית מה-Panba הוסטל בליג'יאנג לתחנת הרכבת. פגשנו שם אמריקאית שטיילה עם 2 ילדים (בת סינית מאומצת וילד אמריקאי). הם היו בדרכם לשנגרילה. נכנסנו לאוטובוס לדאלי. הבגז' היה מלא שמן והצטערנו מאוד שלא כיסינו את התיקים. הסתבר לנו שבאוטובוס בסין יש דיילת ומחלקים מים. באוטובוס הקרינו סרט אימה והסינים היו נראים מרותקים. אנחנו היינו מבוהלים לא מהסרט אלא מאיך שהנהג נסע, ומזה שהוא ניסה כל הזמן לעקוף למרות שהיה ערפל כבד. בסוף הורידו אותנו במקום שנראה כמו שום-מקום והאישה שהייתה שם רצתה 15 יואן לאדם תמורת הקפצה למלון. סירבנו וסיכמנו עם אדם אחר על 10 יואן לאדם.

מסתבר שזה היה דיי קרוב והגענו להוסטל הכי שווה בדאלי The Jade Emu שם פגשנו את דייב, בעל המקום, אוסטרלי שהתחתן עם סינית.ביקשנו הנחה (כמו שלימדו אותנו: צריך להתמקח בסין) וירדו מ-120 ל-100 יואן ללילה אך קבלנו חדר ששווה 150 יואן ובארץ היה עולה פי 10 ויותר. פשוט חדר מפנק: מיטה ענקית, שולחן למחשב נייד, כספת, טלוויזיה, DVD, אמבטיה ושירותים ענקיים, תנור וסדין חשמלי, מנורה דקורטיבית וספה נוספת. בהוסטל The Jade Emu פגשנו את יותם (בחור אחרי צבא שמטייל עם חברתו, מור) ואת ויקה (בחורה אחרי אוניברסיטה שמטיילת לבד). פגשנו שם גם את ג'ייסון, הבחור שעשה איתנו את טרק ערוץ דילוג הנמר והוא שלח לנו תמונות משותפות משם.

זקן סיני סוחב סל בעיר דאלי 

טיול בצ'נגדו בירת סצ'ואן

האוטובוס יצא ב-7 בבוקר בדיוק. לקחנו מונית מההוסטל לתחנת האוטובוס עם זוג הקנדים הנחמדים. באוטובוס התחלפו 2 נהגים שנהגו... אללה יסתור. החלק הראשון של הדרך הכיל לא מעט פיתולים ומקומות שבהם הדרדרו אבנים מההר לכביש. אחר כך היה קצת יותר טוב. שמענו מוסיקה ישראלית מה-MP4, המשכנו בלימודי הסינית ודיברנו עם הקנדים (מסתבר שהוא דוור בדימוס והיא סוכנת ביטוח).

הגענו לצ'נגדו אחרי 9 שעות ומצאנו את תחנת האוטובוס שהיינו צריכים כדי להגיע לסים המקסים ב- Sim's Cosy Garden. קיבלנו שם חדר יחיד כמו שהזמנו ב-90 יואן, אבל החלטנו לשדרג לחדר עם שירותים ומקלחת עבור עוד 40 יואן (נשמע לנו שווה). אכלנו בפאב בהוסטל ופגשנו בחורה ישראלית שעושה דוקטורט במכון וייצמן. היא רצתה ללכת למופע שנותן טעימות מכל מיני אומנויות במה (החלפת פנים, צללים וכו'). החלטנו לזרום בעבור 140 יואן לכרטיס.

פארק ג'יוג'איגואו - יום טיול בשמורת הטבע היפה בסין

אגמים בפארק ג'וזאיגואו

היום השני בשמורה התחיל בהעברת כל הכביסה למתלה בחוץ, בתקווה שלא יירד שוב גשם. אכלנו משהו בהוסטל (וקנינו ריבה וחמאה לדרך- הבעיה ששכחנו לקחת מהתיק סכין ומזלג חד פעמיים ונאלצנו למרוח עם צ'ופסטיק שבור). אחרי הליכה של כרבע שעה הגענו לפארק, ושוב- קניית כרטיסים. הפעם ביקרנו באחד מתשעת כפרי הטיבטים הנמצאים בשמורת הטבע.

עלינו על אוטובוס ירוק לחלק של ה-Y שלא ראינו אתמול. ירדנו ב-Long Lake והתקדמנו לאגם חמשת הצבעים שהיה שקוף וכחול ומרהיב באותו הזמן. משם נסענו למרכז המבקרים. המשכנו את הטיול הנעים מוקפים בתיירים סינים. ביציאה מהפארק פגשנו שני קנדים שישנו איתנו בהוסטל וסיפרו שיש הפסקת חשמל ואכן כשהגענו הכל היה חשוך. אכלנו ארוחת ערב, והתארגנו לבוקר שבו ניקח אוטובוס ארוך לעיר צ'נגדו, בירת מחוז סצ'ואן.

עמק תשעת הכפרים

טיפ חשוב: הדרך שאנחנו עשינו הייתה לא טריוויאלית (טיסה משאנגחאי לג'וזאיגו והמשך באוטובוס לצ'נגדו).
מטיילים רבים לוקחים לכאן אוטובוס מצ'נגדו, מטיילים וחוזרים.
זו אכן אופציה טובה - אך החסרון הוא שצריך לעשות את הנסיעה הלא קלה פעמיים - ועל כך בפוסט הבא.

אגם המראה