רכבת לילה לגווילין

היום למעשה אנחנו עוזבים את קונמינג, בירת מחוז יונאן בו בילינו בנעימים:

• התחלנו בליג'יאנג אליה הגענו בטיסה מהמחוז הקודם בו ביקרנו, סצ'ואן 
• פגשנו את המאמא נאשי ואכלנו אצלה את ארוחת הערב הטעימה שבישלה
• עשינו את ערוץ דילוג הנמר לזכרו של גיא פלג ושרדנו את 28 הפיתולים הקשים שבו
• רכבנו על אופניים לכפרים באישה וסוחה ונפגשנו עם ד"ר הו המפורסם
• עשינו טיול יום בהר צ'אנגשן אליו עלינו ברכבל 
• סיירנו בדאלי ואכלנו דים סם צמחוניים בלתי נשכחים 
• טיילנו בפארק האגם הירוק , שתינו בבית תה והצצנו למקדש בודהיסטי 
• ראינו את הארץ האדומה של דונגצ'ואן ואת המרחבים המרהיבים שלה 

עתה הגיעה העת לעבור למחוז גואנשי לעיר גווילין. אבל עוד לפני שנעלה על רכבת לילה לגווילין היה לנו כמעט יום שלם להעביר בקונמינג. קמנו ב-09:00 ברגוע ואכלנו בהוסטל (הפעם מנת ביצה ועגבניה המפורסמת הגיעה עם פלפל ובצל, לקחנו גם טוסט עם ביצה ומיץ תפוזים). הצטרפה אלינו ביסרקה המקסימה שמסתבר שמעט התקררה בלילה והחליטה לקחת יום במלון למנוחה וצבירת כוחות. הסתבר שהיא עבדה 40 שנה בטלקום סלובניה והקימה שם את המחלקה הבינלאומית. גם ויקה ישבה איתנו קצת והיה נחמד מאוד לפתוח את הבוקר בחברתן. אסתי הייתה באותו הזמן ביער האבנים בשילין שבו אפשר לראות זקיפי אבן ענקיים הנראים למבקר כמו עצים. מדובר על שטח של מעל 350 דונם.אנחנו החלטנו לוותר על התענוג אבל בהחלט מומלץ למי שמחפש עוד מה לעשות בסביבות העיר קונמינג.

אחרי ארוחת הבוקר התוודענו לכך שקיים בסין Walmart והבנו שהוא דומה מאוד לאחיו הגדול האמריקאי: גדול ומלא כל טוב. הסתובבנו בין המחלקות השונות: אופטיקה, בגדים, ספרים ועוד. קנינו מתנות וגם נעליים. משם חזרנו למלון ולקחנו מונית לתחנת הרכבת של קונמינג. הופתענו לטובה שבניגוד לרכבת הקודמת (רכבת לילה לקונמינג) שם המקום לתיקים היה במעבר, פה תא השינה היה קצת יותר סגור והיה מקום ליד המיטות העליונות לשים את התיקים הגדולים וכך עשינו. דיברנו קצת וב-21:00 בערך עלינו למיטות לקראת כיבוי אורות. באמצע הלילה הרגשנו באוזניים (כמו בעליות לירושלים) ודיי מהר זה עבר. בבוקר גם התגלתה עקיצה מציקה (כנראה של פשפש) באזור הבטן. אבל כמובן שהכל שווה בדרך לראות מחזות כמו פגודות התאומים.

> בפוסט הבא נספר על סיום הנסיעה ברכבת שכללה ביקור בקרון המסעדה והצצה ל-Soft Sleep...

פגודות התאומים בגווילין בלילה 

אטרקציות מרכזיות בדונגצ'ואן

הארץ האדומה של דונגצ'ואן - Dongchuan Red Land

ערפל בנקודת התצפית 

קמנו ב-05:30 בבוקר. ב-06:00 נכנסנו למכונית: ואן עם 6 מקומות. היה נהג ובעל המלון גם הצטרף. נסענו לנקודת התצפית הראשונה שם רצינו לראות את הזריחה. היה חושך מוחלט והשתמשנו בפנסי ראש כדי לראות את השביל. לצערנו היה ערפל כבד ובכלל לא ראינו את השמש זורחת אלא רק מעין מסך לבן. נסענו למספר נקודות תצפית ובכולן היה ערפל. החלטנו בסביבות 08:00 לחזור למלון לטובת ארוחת בוקר שכללה, כצפוי, ביצה ועגבניה (בנוסף לתפוח אדמה ותה חם). דיברנו קצת עד שבערך ב-10:00 נכנסנו שוב לאוטו. ביקשנו לנסוע לנקודות תצפית נוספות אבל בעל המלון לקח אותנו לאותן נקודות מהבוקר בטענה שהן נקודות חדשות. בכל אופן- ראינו הרבה יותר טוב אבל לא טוב כמו שציפינו. פגשנו זקן סיני חכם שככל הנראה היה גם עיוור. ויקה וביסרקה הטובות נתנו לו כסף. זקן סיני אחר ניסה שנקנה אצלו משהו לעשן וממש הפריע לנו להתקדם (הוא סולק על ידי אסתי בצעקות בעברית "לך, לך"...). הגענו לתחנת האוטובוס בדונגצ'ואן בשעה מוקדמת יותר מזו שסוכמה מראש עם בעל המלון אבל כיוון שהייתה לנו עוד דרך חזרה ארוכה לקונמינג בירת יונאן זה היה בסדר.

כשהגענו לתחנת האוטובוס בדונגצ'ואן בעל המלון קנה לנו כרטיסים ואף עלה לאוטובוס. הוא אמר שהאוטובוס יוצא בשעה 14:30. חלק מהבנות הלכו לשירותים- ואז לפתע ב-14:10 הנהג התחיל לנסוע. אסתי אצה רצה לקרוא לבנות ("האוטובוס נוסע, האוטובוס נוסע") ואז עצרה לרגע בסופר לקנות עוגיות... יצאנו לדרך ואסתי נרדמה מיד עם כיסוי עיניים. אנחנו האזנו למוסיקה ב-MP4 והסתכלנו על הנוף.כשהגענו חזרה לקונמינג בירת יונאן קנינו אוכל (בטטה ותירס) ונכנסנו למונית לאחר ויכוח קצר עם הנהג על המחיר. בערב בילינו בפאב של ההוסטל Cloud Land. חיברנו את 2 המיטות הבודדות שבחדר למיטה זוגית מאולתרת והלכנו לישון.

זקן סיני חכם

המסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן

הארץ האדומה של דונגצ'ואן - Dongchuan Red Land

התחלנו בתפיסת מונית מהרחוב שליד Cloud Land לתחנת האוטובוס הצפונית של קונמינג (מסתבר שזה כחצי שעה נסיעה מההוסטל).היה קצת צפוף כי היינו חמישה ונהג (ויקה, ביסרקה, אסתי ואנחנו). בתחנה קנינו כרטיסים לדונגצ'ואן והיה ממש קשה למצוא איפה האוטובוס. בסוף מצאנו ויצאנו לדרך - כשעתיים וחצי עד דונגצ'ואן. כשירדנו מהאוטובוס ניסינו להסביר לאן אנחנו רוצים להגיע באמצעות מפה ופתקים שנתנו לנו במלון יום קודם ובאמצעות החומר שביסרקה הדפיסה מהאינטרנט. בסוף מכרו לנו ב-12:00 כרטיסים לאוטובוס של 14:00 והחלטנו לנצל את ההפסקה לארוחת צהריים.

אכלנו במסעדה סינית קטנה (בעיקר אורז וירקות ירוקים) וחיכינו לאוטובוס. העניין הוא של ממש ידענו לאן אנחנו רוצים להגיע. תכננו לרדת מהאוטובוס ולקח נהג שייקח אותנו בין נקודות התצפית. על האוטובוס היו כמה סינים עם שיניים מרקיבות ו-2 צעירות שצילמו אותנו בטלפון הנייד בחשאי ואחר כך כשראו ששמנו לב ביקשו להצטלם בגלוי. היו על האוטובוס שני אנשים שלא ברור מה תפקידם הרשמי אך הם שלטו ביד רמה בנעשה ואנחנו כינינו אותם "הבוסים של האוטובוס" (משימות שביצעו לדוגמה: חלוקת שקיות הקאה, שטיפת האוטובוס באחת העצירות בדרך). הנסיעה הייתה יפה (היה נוף מרהיב) אך גם מפחידה כיוון שנסענו על צלע הר. הנהג ו"הבוסים של האוטובוס" עצרו מידי פעם לסידורים (למשל מכרו סיגריות לחקלאים תמורת שק תפוחי אדמה).

נופים מרהיבים בארץ האדומה של דונגצ'ואן - Dongchuan Red Land

באיזשהו שלב הם ניסו לומר לנו משהו וכל מה שהבנו היה 2 יואן לאדם. בסוף הצלחנו להבין שזו עמלה כלשהי כדי שהאוטובוס ייסטה מהדרך וייקח אותנו למלון (בדיעבד אנחנו דיי משוכנעים שזו לא הייתה סטייה מהדרך, נו מילא). לתדהמתנו ירדנו במלון גדול ומרשים עם חדרים מרווחים, סדינים חשמליים וטלוויזיה. זאת ועוד: היו שם גם מקלחת ושירותים מערביים ואפילו מסעדה קטנה (הכל באווירה מאוד ביתית: את המקום מפעילים זוג צעירים ולהם ילדה בת 3).

חשוב לציין שזו פעם ראשונה שבה הגענו לאיזור לא מיותר כמעט בכלל על ידי מערביים. נאלצנו להסתדר עם המעט סינית שידענו. הצלחנו להבין את המחירים ללינה במלון בדונגצו'ואן > חדר זוגי ב-80 יואן, חדר ל-3 ב-100 יואן וסיור עם נהג בין נקודות תצפית יעלה 250 יואן. הקפצה חזרה לתחנת אוטובוס של דונגצ'ואן ב-300 יואן.

ביתו החמודה של בעל המלון בדונגצ'ואן

יצאנו לסיור רגלי בנוף היפה, פגשנו צלמים סיניים ששמחו לראות אותנו והצטלמנו איתם. 
חזרנו למלון ואכלנו ארוחת ערב (אין תפריט, פשוט נכנסים למטבח ומצביעים על המצרכים).
אכלנו ביצה ועגבניה, תפוח אדמה ובעיקר נהננו יחד ועם החבורה הנוספת (בני משפחתו של בעל המלון).
קבענו שנצא ב-06:00 בבוקר לראות את הזריחה יחד וכך הלכנו לחדרים מוקדם.
הייתה תחושה של הצלחה- הצלחנו להגיע למקום לא מתוייר כמו שרצינו ואפילו בקלות.


> תמונות נוספות מדונגצ'ואן ומהמרבדים הבלתי נגמרים של הארץ האדומה - גם באתר mako

ירח דבש בסין - צופים אל הנוף והעתיד בארץ האדומה של דונגצ'ואן

אטרקציות מרכזיות בקונמינג

הגענו לקונמינג בשעה 05:00 ולקחנו מונית למלון. היה עוד חושך בחוץ והרחובות היו ריקים מאדם. הגעה להוסטל Cloud Land  אבל למרות שהשער היה פתוח היה שם רק שומר סיני שלא ידע מילה באנגלית והשתמש בפנקס עם כיתובים באנגלית וציורים כדי לשאול אותנו אם יש לנו הזמנה. הצלחנו איכשהו להבין שב-07:10 יהיה מישהו לדבר איתו ובנתיים חיכינו המתחם שם הבר וקראנו בלונלי פלנט סין. ב-07:10 אכן הגיעה מישהי שידעה קצת אנגלית והסבירה שהחדר מתפנה רק בצהריים. החלטנו לאפסן את התיקים ולצאת רגלית (היה רק שבע וחצי בבוקר) לפארק האגם הירוק שבו סינים מקומיים אוהבים לעשות טאי צ'י בבוקר. הגענו חיש מהר למרות הקור העז (היינו עם 2 שכבות מעל זה מעיל, כפפות, כובע גרב וצעיף). פגשנו בפארק רבים מבלים באירובי, טאי צ'י (שמסתבר שאפשר לעשות עם חרבות ועם מניפות) והתעמלות. ראינו גם אווזים וצפרדעים. התיישבנו בבית תה והזמנו מתפריט בסינית (בלי לדעת מה אנחנו מזמינים). הגיע תה טעים ומתוק לשמחתינו.   

פארק האגם הירוק , קונמינג

יצאנו מתחומי הפארק בחיפושינו אחרי מקדש בודהיסטי. עזרה לנו סינית צעירה שבמקום להראות במפה לקחה אותנו לשם (ממש כמו הבחור מהפארק בשנגחאי). נפרדנו ממנה בתודה ונכנסנו למקדש שהיה מבחינה דתית דומה לקודמים לו: אנשים משתחווים לפסלי בודהה בצבע זהב, ריח קטורת באוויר. היה שם גם אגם עם המון צבים והסתכלנו מרותקים על התנהלותם (צב ביריון אחד הפיל חברים למים).

משם המשכנו למסעדה צמחונית קרובה. הזמנו "ידי דוב", מנה עם טעם חזק שלא אהבנו ו"חזיר" חמוץ מתוק שהיה בסדר אך מעט חריף. בגדול התאכזבנו. ישב לידינו זקן סיני שכשהגיעו המנות שלנו קם ובא לראות מה קיבלנו. הצוות (מלצריות ומארח) רבו בניהם חלק מהזמן ובחלקו השני בהו בנו אוכלים - דבר נוסף שפגם בהנאה.

בדרך חזרה להוסטל ניסינו לברר פרטים על איך מגיעים לארץ האדומה של דונגצ'ואן  ונכנסנו לסוכנות נסיעות לשאול. הבחור שם לא ידע אנגלית בכלל והמשכנו בדרכינו. בהוסטל Cloud Land  קיבלנו חדר עם 2 מיטות נפרדות ב-100 יואן (אחרי מיקוח והורדה מ-110 יואן). לא היינו מרוצים כיוון שהמחיר היה יחסית יקר לחדר ללא שירותים ומקלחת. גם בקבלה של ההוסטל לא ידעו במדיוק איך מגיעים לארץ האדומה של דונגצ'ואן. הם המליצו לקחת מונית לתחנת האוטובוסים הצפונית של קונמינג ומשם אוטובוס לדונגצ'ואן (שלוקח כשעתיים וחצי). הם לא ידעו לומר איך משם ממשיכים לארץ האדומה. החלטנו ללכת רגלית להוסטל Hump שגם הוא הוסטל בקונמינג כדי לשאול גם שם. כצפוי- הם לא ידעו. אבל גילינו שם שאתר mako פופולרי גם בסין:


בערב נשמעה פתאום דפיקה בדלת של החדר שלנו ובחורה נחמדה מסלובניה בשם ביסרקה ששמעה שאנחנו יוצאים למחרת למסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן (Dongchuan Red Land) ביקשה להצטרף. כמובן שהתקבלה בברכה. וכך התקבצה לה חבורה נחמדת: אסתי מירושלים, ויקה, ביסרקה ואנחנו. קבענו עם כולם למחרת בשעה 07:30 בבוקר בדיוק.

טיול יום בדאלי ורכבת לילה לקונמינג

התעוררנו אחרי שנת לילה ארוכה, ובכל זאת התקשינו לקום מהמיטה. לבסוף התעוררנו ועשינו כמה סידורים, כמו להזמין הוסטל בעיר קונמינג שהיא בירת מחוז יונאן. לקראת הצהריים יצאנו לסיבוב בעיר העתיקה של דאלי שהתברר שמאוד קרובה ל-The Jade Emu. העיר דווקא לא הזכירה לנו את ליג'יאנג כמו שטוענים מטיילים רבים. היא נראית כמו עיר רגילה עם המון חנויות מזכרות והמון בתי קפה שמגישים גם אוכל מערבי. התיישבנו בגוגו קפה כי היה לנו שובר לקפה יונאן בחינם (שהתברר כנס קפה רגיל).הזמנו טוסט גבינה ותה ג'ינג'ר שהגיע בכוס של בירה והיה חזק מאוד.המשכנו בשיטוטים וקנינו קצת מתנות (שרשראות עם גרגר אורז שכתבו עליו , מטרייה ו-2 סטים של תה מיניאטורי). קנינו גם ממתקים שהם למעשה פירות מיובשים על מנת להביא לעבודה כשנחזור. הגענו לשוק המקומי שהיה הומה אדם ומכרו בו כל מיני קשקושים, פלפל חריף (בכמויות) ואת סל הקש שהסינים שמים על הגב כדי לסחוב דברים. אכלנו עוגת תפוחים נחמדה במאפייה בשם Sweet tooth עליה קיבלנו המלצה. המקום מנוהל על ידי זוג חרשים והוא אכן שווה ביקור.

דמפלינג (כופתאות סיניות)

אחרי כמה שעות שיטוט היינו רעבים ורצינו לחזור להוסטל לאכול, אבל אז כמו בהזמנה נתקלנו בויקה (איתה טיילנו בהר צ'אנגשן ליד דאלי) שהסתובבה בעיר עם מורה הונג קונגי שישן איתה באותו החדר בדורמס.היא ספרה לנו שהם בדיוק סיימו לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית שמגישה דמפלינג (כופתאות סיניות) המכונים גם דים סם צמחוניים ושהיה זול וטעים, ושם התיישבנו בהמלצתה. זאת הייתה מסעדה פיצית שנראית כמו מחסן ומגישה רק דמפלינג (כופתאות סיניות). הדמפלינג התגלו כטעימים. המילוי היה כמו של אגרול והזמנו עוד צלחת. סך הכל שתי צלחות דמפלינג ב-8 יואן (משהו כמו 4 שקלים). יצאנו שבעים ומרוצים.

>> בישראל: בתקופה של חודש נפתחו 4 מקומות חדשים שמציעים דים סאם
האם כיסונים מאודים הולכים להיות הדבר הכי חם בסתיו הקרוב? 
קראו את הכתבה המלאה על הדים סם שתוקף בכל החזיתות 



אחרי כמה דקות נתקלנו בישראלית בת כ-65 (שראינו גם במאמא נאשי בליג'יאנג) ודיברנו איתה קצת. מסתבר ששמה אסתי והיא מירושלים. היא מרבה לטייל לבד בעולם מגיל 42. סיפרנו לה על המשך התוכניות שלנו (הארץ האדומה של דונגצ'ואן) והיא אמרה שתרצה מאוד להצטרף ולטייל איתנו בארץ האדומה של דונגצ'ואן. היא נתנה לנו עוגיות אגוזים והמליצה לנו ללכת לאגם שליד דאלי שלטענתה נמצא במרחק של חצי שעה הליכה. התחלנו לצעוד לכיוון והתרחקנו מהאיזור המתוייר של העיר. ראינו נשים שוטפות בצל ירוק בתעלה (שלנו נראתה כמו תעלת ביוב- אבל היא לא...). מה שכן, בהמשך ראינו ילד משתין בתעלה הזו. אחרי כשעה הליכה כשלא ראינו את האגם באופק החלטנו לחזור.

בדרך חזרה עצרנו בסופר להצטייד באוכל לרכבת לילה לקונמינג (חלה, ריבה ובננות). בסופר פגשנו את אשתו של דייב מה-The Jade Emu עם הילד שלהם. חזרנו להוסטל והיינו בטוחים שיש לנו הרבה זמן עד שצריך לצאת לרכבת. פגשנו שוב את ויקה והסתבר שגם היא רוצה להצטרף למסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן. לקחנו מההוסטל טרמפ (בתשלום) עם החותן של לייב והוא הביא אותנו לתחנת הרכבת לקראת רכבת לילה לקונמינג.

איך נוסעים ברכבות בסין לבד? קנינו כרטיסים ל- Hard Sleep. יש שם 6 מיטות (3 מטות בכל צד). אנחנו היינו ב-2 התחתונות מה שהתברר כנוח מאוד (לא צריך לטפס למעלה והתיקים לידך). קראנו ספר עד שב-22:00 כיבו את האורות ברכבת. הרכבת עצרה לעיתים קרובות מאוד. לפעמים נעצרה ל-20 או 30 דקות. וגם צפרה לא מעט.

>> רוצים לדעת עוד על נסיעה ברכבות בסין? השאירו לנו טוקבק ונשמח לעזור.

אוטובוס לדאלי

העיר דאלי במחוז יונאן בסין

לקחנו מונית מה-Panba הוסטל בליג'יאנג לתחנת הרכבת. פגשנו שם אמריקאית שטיילה עם 2 ילדים (בת סינית מאומצת וילד אמריקאי). הם היו בדרכם לשנגרילה. נכנסנו לאוטובוס לדאלי. הבגז' היה מלא שמן והצטערנו מאוד שלא כיסינו את התיקים. הסתבר לנו שבאוטובוס בסין יש דיילת ומחלקים מים. באוטובוס הקרינו סרט אימה והסינים היו נראים מרותקים. אנחנו היינו מבוהלים לא מהסרט אלא מאיך שהנהג נסע, ומזה שהוא ניסה כל הזמן לעקוף למרות שהיה ערפל כבד. בסוף הורידו אותנו במקום שנראה כמו שום-מקום והאישה שהייתה שם רצתה 15 יואן לאדם תמורת הקפצה למלון. סירבנו וסיכמנו עם אדם אחר על 10 יואן לאדם.

מסתבר שזה היה דיי קרוב והגענו להוסטל הכי שווה בדאלי The Jade Emu שם פגשנו את דייב, בעל המקום, אוסטרלי שהתחתן עם סינית.ביקשנו הנחה (כמו שלימדו אותנו: צריך להתמקח בסין) וירדו מ-120 ל-100 יואן ללילה אך קבלנו חדר ששווה 150 יואן ובארץ היה עולה פי 10 ויותר. פשוט חדר מפנק: מיטה ענקית, שולחן למחשב נייד, כספת, טלוויזיה, DVD, אמבטיה ושירותים ענקיים, תנור וסדין חשמלי, מנורה דקורטיבית וספה נוספת. בהוסטל The Jade Emu פגשנו את יותם (בחור אחרי צבא שמטייל עם חברתו, מור) ואת ויקה (בחורה אחרי אוניברסיטה שמטיילת לבד). פגשנו שם גם את ג'ייסון, הבחור שעשה איתנו את טרק ערוץ דילוג הנמר והוא שלח לנו תמונות משותפות משם.

זקן סיני סוחב סל בעיר דאלי