אטרקציות מרכזיות בהונג קונג: פארק קאולון

פארק קאולון 

הבוקר התחיל באריזות בחדר הקטנטן בהוסטל. אחר כך הסתובבנו בפארק קאולון וראינו פלמינגו וגן סיני. משם המשכנו למוזיאון לתולדות הונג קונג.  חזרנו למלון לקחת את המזוודות והלכנו לתחנה של קו A21 שהגיע ממש עד לשדה התעופה (טרמינל 1). עשינו בוקינג לטיסת אל-על לתל אביב, החלפנו דולר הונג קונגי לדולר אמריקאי וקנינו מזכרות במחירים מופקעים בכסף שנשאר. המטוס המריא באיחור של שעה, מסרב להפרד מהארץ המקסימה הזו בה בילינו את ירח הדבש הבלתי נשכח.

מבט על הונג קונג בין הערביים 

Hong Kong Museum of History

אטרקציות מרכזיות בהונג קונג: ויקטוריה פיק והדרגנוע הארוך בעולם

התחלנו את היום בארוחת בוקר בקפה דה קורל סמוך למלון. יש שם תפריט תלוי, אתה בוחר ומקבל את המנה צ'יק צ'ק (הזמנו חביתה, מרק וחלה עם חמאה). אחר כך הלכנו לרציף המעבורות ונסענו ל-Central שם הסתובבנו ביו היתר במרכז הכנסים וליד מגדל בנק אוף צ'יינה. בילינו קצת בסביבות הסוהו שם יש מסעדות מכל סוג ומין ואפילו עשינו את הטיול המומלץ בלונלי פלנט סין.

הונג קונג מפסגת ויקטוריה 

הלכנו בין סמטאות וגם עלינו על הדרגנוע הכי ארוך בעולם (800 מטר אורכו). מה שלא סיפרו לנו מראש הוא שמדובר בכמה דרגנועים שבניהם יש הליכה קלה. מה שהוביל לעלייה לדרגנוע עם הגב לכיוון התנועה ונפילה מהדהדת.

הונג קונג- ישן מול חדש 

משם המשכנו בחשמלית לויקטוריה פיק ושם לקחנו את ה-Tramp שנוסע בשיפוע של 45 מעלות כמעט עד למעלה. בפסגה יש נוף מרהיב של העיר (וגם קניון ענק עם אינסוף חנויות). את הדרך חזרה למטה עשינו רגלית.

הונג קונג- חנות תבלינים ודגים

סיימנו את הערב האחרון שלנו בסין בפאב אירי...

> השבוע פורסם באתר HIX כי בהונג קונג (בקאולון) הושלמה בנייתו של בניין שמייצר יותר חשמל ממה שהוא צורך

מלון זול בהונג קונג וצפייה במופע סימפוניית האורות מקאולון

משנזן עקבנו אחרי השלטים להונג קונג. ההרגשה היא ממש של מעבר מדינה (כולל בדיקת דרכונים באולם שמזכיר מאוד טרמינל). החלפנו כסף לדולר הונג קונגי ששווה מעט פחות מיואן, יחד עם זאת אל תטעו- המחירים כאן גבוהים בהרבה מהמחירים בסין. יצאנו ברכבת תחתית לעבר המלון ששמו Ashoka. הוא ממוקם בבניין מתפורר בן 16 קומות בשם Chung King Mansion . בבניין יש אווירה של התחנה המרכזית בתל אביב.כל הבניין מלא בגסטהאוסים. יש 2 מעליות לכל בלוק. אנחנו היינו בבלוק A. מעלית אחת עבור קומות זוגיות והשנייה עבור האי-זוגיות.

Chung King Mansion

קיבלנו חדר פצפון עם מקום למיטה, חדר אמבטיה ושירותים.שילמנו 648$ הונג קונגי ל-2 לילות. המלון שייך להודים מאוד נחמדים שדיברנו אנגלית לא כל כך מובנת בגלל המבטא. יחד עם זאת המקום נקי והם מאוד השתדלו (למשל החליפו מגבות בין הלילה הראשון והשני). יצאנו מהמלון ולקחנו מעבורת מקאולון שם נמצא המלון לאי הונג קונג. התפעלנו מכמה מערבי המקום שאליו הגענו.

נוף מהמעבורת בין קאולון לאי הונג קונג

הונג קונג מרגישה כמו הכלאה בין אנגליה לסין. הבריטים העבירו את השליטה כאן לסין רק ב-1997 ומאז הונג קונג מוגדרת "איזור מיוחד" עד להפיכתה לחלוטין לחלק מסין. עדיין נוהגים כאן "הפוך" כמו בבריטניה.

בשעה 20:00 הגענו לשדרת הכוכבים על מנת לצפות במופע סימפוניית האורות מקאולון. המופע היה נחמד אם כי מעט מאכזב והוא כולל לייזרים, מוזיקה ואורות מתוזמנים היטב על כל בנייני האי שרואים מהחוף. בערב אכלנו במסעדה יפנית. לקראת 23:00 היו כנראה צריכים לסגור את הקניון בו ממוקמת המסעדה והמלצר בא להגיד לנו "You may leave now". הבנו את הרמז הדק והמשכנו משם ישר למיטה.

מופע סימפוניית האורות כפי שנצפה משדרת הכוכבים

הונג קונג בלילה

פרידה מגואנגשי ועצירה בשנזן בדרך להונג קונג

היום למעשה אנחנו עוזבים את מחוז גואנשי שבו בילינו בנעימים:

• ביקרנו בפארק שבעת הכוכבים בגווילין ושרנו קריוקי מלוא גרון ב-KTV
• עשינו שיט בסירת במבוק ליאנגשו על נהר הלי כשגבעות הגיר מקיפות אותנו 
• התוודענו לחיי הלילה ביאנגשו: מסיבות, ריקודים ואלכוהול 
• השכרנו אופניים, אכלנו נודלס, טיפסנו לגבעת הירח והתפנקנו במסאז' לרגליים 
• עשינו טיול יום מיאנגדי לשינגפינג ופגשנו את ראול הספרדי 
• ולבסוף לקחנו סדנת בישול של 5 מנות עם שף מקצועי 

כאמור, הגענו מגווילין לשנזן ברכבת. התכנון המקורי היה לשים את התיקים בשמירת חפצים בתחנת הרכבת ולעשות קניות בקניון הסמוך לתחנת הרכבת. שנזן ידועה בתור "המפעל של העולם". כמעט כל מה שכתוב עליו made in china מיוצר כאן. שנזן ידועה גם בכך שניתן לקנות בה מוצרי אלקטרוניקה במחירים מצוינים.


להפתעתנו גילינו ששמירה על תיק בשמירת חפצים בתחנת הרכבת עולה 20 יואן. החלטנו לעשות שמירת חפצים משלנו. התיישבנו במסעדה (שליש הייניקן ב-22 יואן. יקר!) ואחד מאיתנו נשאר לשמור שם על התיקים של כולם. כל כך ישראלי מצידנו... המוכרות בקניון היו מציקות במיוחד ("מיסי מיסי לוקי לוקי"). בהתאם לזאת יצאנו ברכש קטן יחסית: מכשיר שהופך אייפוד לאייפון ומחזיק מפתחות שגם מקליט ומצלם. עכשיו היינו ממש בשלים לעבור לאיזור המנהלי המיוחד- הונג קונג.

בדרך להונג קונג עוצרים בשנזן

אטרקציות מרכזיות ביאנגשו: סדנת בישול של 5 מנות משף מקצועי

היום התחיל מסיור בשוק המדהים והצבעוני של יאנגשו. המטרה: להצטייד במזון לסדנת הבישול.

השוק ביאנגשו

השוק ביאנגשו- אינסוף פירות וירקות

את הסיור בשוק ליוותה מדריכה מטעם סדנת הבישול. היא הסבירה על ירקות משונים שלא הכרנו. לשוק היו 2 חלקים: אחד עם ירקות ופירות והשני מיועד לבשר.

בשוק ביאנגשו- המדריכה מסבירה על ירקות בלתי מזוהים

היו בחלק הבשרי של השוק תרנגולות וארנבות בכלובים. גילינו שאנשים פשוט קונים תרנגולת ושוחטים אותה בבית כי זה נחשב יותר טרי. היה גם הרבה בשר מוכן (חתוך) וגולת הכותרת הזוועתית להחריד: כלבים תלויים וכלבים בכלובים המחכים למותם. הרשו לנו לחסוך מכם תמונות מבחילות אלה. המדריכה טענה שגם רוב הסינים מסתייגים מכך.

מהשוק המשכנו בנסיעה קצרה לכפר סמוך שם פגשנו את שאר המשתתפים בסדנה: שני צעירים משוויץ ואחת מספרד שהייתה חברה של אחד השוויצרים ועימם קבוצה של 4 נרווגים מבוגרים. התחלנו את הסדנה עם השף החביב בהסברים על סכין החיתוך שבו נשתמש ועל עמדות העבודה שכללו מחבתות ווק, גזייה רבת עוצמה, סט של מלח-פלפל, רוטב צדפות, ירקות לבישול וקעריות עם בשר.

אטרקציות מרכזיות ביאנגשו: סדנת בישול

המנה הראשונה שהכנו הייתה פטריות וכדורי טופו ממולאים בבשר עם שום ובצל ירוק. זהו תבשיל שיש לאדות אותו זמן רב ולכן עברנו מיד למנה השנייה שהיא חצילים בשום וג'ינג'ר יחד עם צ'ילי ורוטב צדפות. את המנה הזו אכלנו מיד שסיימנו לבשלה והיא הייתה נהדרת. כולם התענגו על הטעם. המנות הבאות היו: דג בבירה שהיא מנת הדגל המקומית, עוף עם בוטנים (בתמונה). לבסוף גם הכנו ירקות מוקפצים בווק. אחרי הסדנה ישבנו יחד לאכול את כל המנות.

עוף עם בוטנים 

אחרי הסדנא חזרנו ליאנגשו ובשעה 16:00 לקחנו אוטובוס חזרה לגווילין. מתחנת האוטובוס חזרנו ל-wada. לקחנו את המוצ'ילות ונסענו במונית לרכבת. היעד הבא: שנזן.
  

קורס סינית מתחילים במכון לידידות סין

לאורך הבלוג סיפרנו כמה פעמים על כך שהצלחנו להסתדר גם במקומות שבהם לא דיברו כלל אנגלית. למשל כשעשינו את המסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן. את הסינית שלנו למדנו במכון לידידות סין. הפוסט הזה אינו בתיאום איתם והוא בא לחלוטין כדי לפרגן לאנשים המקצוענים האלה ובראשם צחי קנזה.

ספרי מדריכי טיולים למזרח הרחוק 

כשהחלטנו לראשונה לבלות את ירח הדבש בטיול לסין חשבנו שזו תהיה חוויה בלתי נשכחת ללמוד קודם את השפה. פנינו למכון לידידות סין לאור חוויה מוצלחת בעבר בלימודי ספרדית במכון לידידות אמריקה. במהלך חודשי לימוד הסינית בקורס סינית מתחילים (הנה למשל שיעור סינית ראשון), נחשפנו לתוכן מעניין שהצליח לשלב בצורה יוצאת דופן בין שפה, תרבות והיסטוריה .אט אט צברנו אוצר מילים, התמקחנו עם מוכר הירקות בשוק, הזמנו אוכל במסעדה, קבענו פגישות ביומן, קיבלנו הנחיות הגעה למגוון יעדים - וכל זה בלי לצאת מהכיתה...

המדריך, אסא כהן, השקיע רבות ונתן יחס האישי לכל אחד ואחד מחברי קבוצת הלימוד. אסא הקפיד בפרטים הגדולים והקטנים כאחד: החל ממשלוח מייל שבועי מפורט ובו התייחסות לחומר, דרך בדיקת תרגילים משיעור לשיעור וכלה בהתחלת המפגשים בדיוק בזמן (דבר נדיר במחוזותינו וראוי לכל הערכה ושבח).בקיצור ולעניין, קורס סינית מתחילים  מומלץ בהחלט למטיילים היוצאים לסין ורוצים לקבל בסיס טוב בשפה.

אטרקציות מרכזיות ביאנגשו: טרק רגלי -יאנגדי אל שינגפינג

עלינו על אוטובוס לכפר יאנגדי. האוטובוס, כמו כל אוטובוס בסין, התנהל על ידי בוסית ששלטה בנעשה ביד רמה. הגענו ליאנגדי וירדנו מהאוטובוס ממש ליד נהר הלי. היו שם המון סירות במבוק וחיפשנו אחת שתעביר אותנו לצד השני של נהר הלי שם מתחיל המסלול. ידענו שזה אמור לעלות כ-5 יואן לאדם אך האנשים שם הציעו מחירים לא הגיוניים כמו 100 יואן. בסוף הצלחנו להשיג סירת במבוק ב-20 יואן לשלושתינו ועברנו את נהר הלי בשייט של כ-30 שניות.התחלנו ללכת בשביל שעבר פחות או יותר לאורך נהר הלי.

טרק רגלי -יאנגדי אל שינגפינג

מידי פעם עקבו אחרינו סיניות שניסו להגיד לנו שאי אפשר להמשיך ברגל וצריך לחצות את הנהר, או להציע לנו שיט לשינגפינג (יעדינו הסופי). לא ידענו אם הן מדברות אמת כי ידענו שבמהלך הטיול אמורים לחצות את הנהר 3 פעמים אבל לא היה ברור מתי ולא היו סימונים במסלול. הייתה אפילו סינית אחת שהגדילה לעשות והלכה אחרינו רבע שעה בשדה. בסוף אכן הגענו למבוי סתום ונאלצנו להתמקח עם המציקה על מחיר חציית הנהר.

סירות לאורך נהר הלי

שם גם הצטרף אלינו בחור ספרדי נחמד, ראול. הוא נראה חסר אונים לבדו ושמח שהצענו לו לטייל איתנו. הוא היה חמוד אך האנגלית שלו הייתה דיי רצוצה ולכן לא תקשרנו הרבה ובעיקר הלכנו יחד. מידי פעם עברנו נקודות עגינה של סירות ומסעדות ואף עצרנו למנוחת בירה וקרקרים.בסוף הגענו למעבר הנהר האחרון שהיה במעבורת מסודרת עם כרטיסים ב-4 יואן לאדם. המעבורת הביאה אותנו לנקודה בה הורידה אותנו הסירה ביום הגעתנו ליאנגשו (זוכרים? עשינו שיט בסירת במבוק ליאנגשו). במעבורת היו איתנו כמה ילדים ואחרי שהגענו הם נכנסו לרכב ספארי. שיחקנו איתם קצת וישבנו לידם ברכב והצטלמנו. משם המשכנו רגלית בדרך רכבי הספארי שהייתה מלאה אבנים ומעצבנת.

חברים שפגשנו בדרך מיאנגדי לשינגפינג

החלטנו לעצור אצל משפחה שביתה היה בדרך ולבקש השטה לשינפינג. היה קצת קשה לתקשר אבל דיי הצלחנו בזכות הסינית המעטה שבפינו. בסוף אב המשפחה לקח אותה בסירה ובדרך עצר להראות לנו את הנקודה שממנה רואים את הנוף שמצויר על השטר של 20 יואן. הוא הביא אותנו כמעט עד שינגפינג. המשכנו ללכת ועברנו דרך העיירה כדי להגיע לתחנת האוטובוס. עצר אותנו זקן סיני שניסה למכור לנו ציורים. הייתה לו מחברת עם המלצות עליו בכל השפות והוא הראה לנו את ההמלצה בעברית. כנראה שהוא לא ממש יודע שמה שכתוב שם זה "הבחור הזה חמוד אך הוא מנסה למכור לנו ורואה אותך כמו ארנק". קנינו ממנו ציור ב-10 יואן (5 שקלים לציור שמישהו צייר מול נוף- לא יאומן)

נהר לי

הגענו לתחנת האוטובוס ועלינו מיד. הדרך חזרה ארכה כ-45 דקות במהלכן השתעשענו עם תינוק חמוד עם כובע אדום שעשה כל הדרך פרצופים. כשהגענו ליאנגשו הלכנו לאכול אצל אומן הנודלס מאתמול. בערב ישבנו בבית קפה בשם The balcony ולמרות שחשבנו שאנחנו לא ממש רעבים יצא שהזמנו צ'יפס, לחם שום, יוגורט ומה לא. גם ויקה הגיעה בשלב זה ליאנגשו וחברנו אליה. בערב יצאנו שוב למסיבה וסיימנו את היום ב-02:00 עייפים אך מאוד מרוצים.  

כמה עולה חודש טיול בסין ?

בבלוג זה ניסיתי לפרוס בפניכם חודש טיול בסין ולהסביר כמיטב יכולתי איך לטייל לבד בסין .
יחד עם זאת שאלות רבות נשארו עדיין ללא מענה:

• איזה ציוד לקחת לטיול תרמילאים לסין?
• כמה עולה חודש טיול בסין?
• איך אפשר לדעת מראש על בתי חולים עם רופאים דוברי אנגלית בסין?
• מהו אוצר המילים בסינית שכדאי לדעת אם מטיילים לבד בסין

ויש עוד המון שאלות. תשובות לשאלות אלה, ריכוז טיפים והמלצות והרבה הדרכה נשמח מאוד לתת לכם.מוזמנים להשאיר טוקבק עם כתובת דואר אלקטרוני או מספר טלפון נייד ואנחנו נחזור אליכם.

שימו לב לא לפספס את המקומות הנפלאים הללו- לחצו על הלינקים לפרטים נוספים: 

פארק ג'וזייגו - שמורת טבע עם נוף עוצר נשימה

אטרקציות מרכזיות בשנחאי

העיר האסורה, כיכר טיאנמן ורחוב האוכל - בייג'ינג

ערוץ דילוג הנמר

נמל התעופה בן גוריון - בדרך לטיסה נעימה 

אטרקציות מרכזיות ביאנגשו: גבעת הירח וטיול אופניים

שכרנו 3 זוגות אופניים (עם ידיות הילוכים שבורות) מה-Bamboo house ויצאנו לטייל לאורך נהר יולונג. עד שיצאנו מהעיר הדרך הייתה כצפוי מעט מפחידה: היינו על הכביש יחד עם אופנועים, מכוניות, אוטובוסים. והכל ללא חוקי תנועה נראים לעין. אחרי שיצאנו מהעיר נהיה קצת יותר רגוע ונסענו על שביל נוח. לאורך השביל חיכו זקנות שניסו למכור זר לראש. רק תתעניין -והן כבר תרדופנה אחריך קילומטרים...

השביל המשיך לאורך נהר יולונג ובדרך היו נופים מרהיבים, שדות וגידולים חקלאיים וברקע צוקי הגיר המפורסמים של יאנגשו. בקטע אחד של השביל היה אפשר לרדת ממש לשפת נהר יולונג והיו שם סינים עם סירות במבוק (עם משוטים ולא עם מנוע, כמו הסירה שאיתה עשינו שיט בסירת במבוק ליאנגשו). זקן אחד הציע לנו פומלה. הסכמנו והוא קילף לנו את הפומלה במקצועיות ראויה לציון. סיני אחר סיפר לנו שהוא בן 85. והנה תמונה של הסיני (והפומלה):

סירות במבוק לאורך נהר היולונג

המשכנו עד שראינו בצד הדרך מלון מפואר. נכנסו להתעניין במחירים וגילינו שחדר עולה בין 1,800 ל-6,800 יואן ללילה. מטורף. בדרך חלפנו על פני אטרקציות נוספות: יש הרבה מאוד מערות מים ובריכות בוץ ונטיפים באיזור יאנגשו. בחרנו להשאיר חוויות אלה לפעם הבאה והמשכנו לגבעת הירח. קשרנו את האופניים, קנינו כרטיסים וניסינו לסלק סיניות שהתעקשו למכור לנו שתיה.
למקום קוראים גבעת הירח כי מלמטה ניתן לראות את הפסגה שהיא בצורת קשת וה"חור" של הקשת מזכיר ירח. התחלנו לעלות במדרגות ובדרך הצטרף אלינו בחור ישראלי בשם אביחי שעושה טיול אחרי צבא.

גבעת הירח יאנגשו 

עלינו בעלייה מייגעת (על פנינו עברו תיירים ששכרו סינים שיעלו איתם את הדרך וינפנפו עליהם במניפה כדי שיהיה פחות חם...). בסוף הגענו ל"חור" של הקשת. משם ראינו את העיר יאנגשו ואת גבעות הגיר. רצינו לטפס עד הפסגה אבל לא הבנו איך עולים לשם. זקנה אחת הראתה לנו את הדרך (שכמובן סומנה בשלט מאיר עיניים "אין מעבר"). בתמורה הבטחנו לה שנקנה ממנה קולה מאוחר יותר. עלינו לפסגה וגם משם נשקף נוף מדהים. בדרך למטה לא קיימנו את הבטחתנו ולא קנינו ממנה את הקולה.

יאנגשו וגבעות הגיר מפסגת גבעת הירח 

כשהגענו חזרה על האופניים ליאנגשו, אביחי לקח אותנו לאכול במסעדה סינית שהייתה מרוחקת יחסית ממרכז יאנגשו ולכן הייתה זולה. הבעלים Gans מכין את הנודלס לבד והרשה לנו לצלם אותו בזמן ההכנה כדי שנלמד איך מכינים נודלס בסין. אכלנו נודלס טעימים ובאמצע הצטרף אלינו חברו של אביחי שמטייל איתו ובילה במסיבה עד שבע בבוקר.

איך מכינים נודלס בסין? הנה כך

אחרי האוכל נפרדנו משני החבר'ה ויצאנו לחפש מסאז' לרגליים. נכנסנו אקראית לאחד ממכוני המסאז' הרבים ביאנגשו. הכניסו אותנו לחדר עם מיטות מיוחדות. בהתחלה טבלו לנו את הרגליים במים רותחים ואז החלו אגרופים על כפות רגלינו הדואבות. גם בהמשך היו סוגים שונים של מעיכות והתעללויות. למרות זאת- בין הכאבים היו גם חלקים נעימים יותר מידי פעם...

עוד אטרקציות ביאנגשו:

> טיול יום: מיאנגדי לשינגפינג
> סדנת בישול של 5 מנות משף מקצועי 

חיי לילה ביאנגשו

אנחנו התארחנו בהוסטל שנקרא Bamboo house ביאנגשו. שימו לב שיש להם שני סניפים: האחד ממש על הרחוב הראשי (ה-west st) שלטענתם רועש עד 01:00 ומלון נוסף בקרבת מקום בסמטה צדדית. קיבלנו חדר שם בקומה חמישית (בעלות של 80 יואן ללילה). בפעם הראשונה בסין היה לנו חדר עם אמבטיה ולא עם מקלחת. הרחוב הראשי מלא בבתי קפה, ברים, חנויות מזכרות ומה לא. כך שמצאנו בקלות איפה לשבת ואכלנו אורז ונודלס ב-60 יואן. אחר כך הסתובבנו קצת וטיילנו לאורך רחוב הזרים וראינו נוף של נהר הלי. ראינו גם חנויות שנראות כמו מחסנים של מזכרות. נפרדנו מתמיר לטובת מקלחת והתארגנות ונפגשנו שוב בערב לטובת ארוחה בפיצרייה הסמוכה להוסטל (3 מגשים ב-80 יואן).

משם המשכנו לחוות מעט מחיי הלילה של יאנגשו. בכל פינה יש מועדון ומסיבה. הרחוב מתמלא במוסיקה בקולי קולות.נכנסנו לאחד הפאבים ושתינו בירה ב-20 יואן (שזה המון יחסית). זו הייתה חוויה מעניינת לראות את התיירים הסינים מבלים בעיירה שורצת מערביים כיאנגשו. אחד השירים היה השיר הקוריאני שלמדנו אתמול ב-KTV. בכל מועדון היה DJ וגם זמר שהוביל את הערב (קצת הזכיר לנו צוות הווי ובידור באילת).

חיי לילה ביאנגשו

שיט בסירת במבוק ליאנגשו

רק בשבילו היה שווה לטוס לסין - ילד סיני קטן בגווילין 

את הבוקר פתחנו בארוחת בוקר נחמדה (לא תאמינו איפה- במקדונלדס...) עם תמיר בהמלצתה של רייצ'ל. משם עלינו על אוטובוס (שעה וחצי נסיעה) עד לתחילת המסלול של הסירה. להפתעתנו גילינו שסירות ה"במבוק" עשויות מפלסטיק בצורה במבוק עם חתיכת עץ וספסלי ישיבה. דיי מצ'וקמק בסך הכל, כך ששמחנו שהשארנו את התיקים הגדולים ב-wada hostel. כל סירה מכילה 6 נוסעים וסיני שמשיט אותה. השייט עובר בנהר הלי ונשקף ממנו נוף של גבעות גיר ענקיות. המראה היה יפה במיוחד כי ראינו גם חיות: ברווזונים ובאפלו מים. השיט היה מאוד רגוע וכמעט מרדים.

כשהגענו לשינגפינג (עיירה הסמוכה ליאנגשו) חיכה לנו רכב ספארי (עם ספסלים פתוחים) שלקח אותנו לתחנה מרכזית שינגפינג בדרך עם המון אבנים (הרגיש קצת כמו לונה פארק). שם חיכה לנו אוטובוס שהביא אותנו ליאנגשו.

שיט בסירת במבוק ליאנגשו

שיט בסירת במבוק ליאנגשו

גבעות גיר על גדות נהר הלי באזור גווילין

פארק שבעת הכוכבים בגווילין וביקור ב-KTV

גווילין- Guilin

עדיין ברכבת לגווילין: בבוקר ביקרנובקרון מסעדה (שהיה קרון מספר 6, שלנו ב-Hard Sleep היה מספר 13) גילינו שכיוון שהמסעדה נמצאת באזור של ה-Soft sleep יש שם שירותים מערביים.בחזרה בקרון שלנו פטפטנו מעט עם סינית צעירה שישנה מתחתינו. הצלחנו להבין שהיא מצפון מזרח סין, ושיש לה חבר. באדיבותה היא הסכימה שנעשה מהנייד שלה שיחה ונזמין מקום ל-wada hostel בגווילין. כשירדנו מהרכבת כבר חיכה לנו איסוף מההוסטל. שמחנו לגלות את רייצ'ל שעשתה איתנו את טרק ערוץ דילוג הנמר שגם באה להתארח באותו הוסטל. נסענו עם נציגת ה-wada באוטובוס ציבורי (כ-20 יואן) ועשינו שם צ'ק אין לחדר נחמד עם מיטה זוגית (למרות שבטלפון אמרו שנשאר רק חדר עם 3 מיטות). אכלנו צהריים בהוסטל ונעזרנו בברמניות החמודות על מנת לתכנן את שארית היום בגווילין.

רגע לפני שיצאנו פגשנו את תמיר, בחור צעיר אחרי צבא בן 28 בוגר תלפיות חיל האוויר שעושה טיול חובק עולם. הוא הצטרף אלינו ונסענו באוטובוס של 2 קומות עד לפארק שבעת הכוכבים.טיילנו שם קצת והשקפנו על העיר:

תצפית על העיר גווילין מפארק שבעת הכוכבים

אחר כך הלכנו למפלים (היו שם טווסים שעלה כסף להצטלם איתם) וקופים שהסתובבו חופשי-חופשי.המשכנו לכיוון פארק נחמד עם אגמים וגשרים שאמרו לנו שמואר יפה בלילה.חיפשנו את שוק הלילה המפורסם שהיה ממוקם על שדרה בכביש הראשי. קנינו כמה מתנות והמשכנו חזרה להוסטל.כיוון שרצינו לבקר ב-KTV בסין (מעין מועדון קריוקי) נכנסנו לאחד שראינו ברחוב. ראינו חדרים שבכל אחד מהם טלוויזיה, ספות, מיקרופון (אבל גם שירותים ומקלחת...). ניסו לברר כמה זה עולה וגילינו ש-300 יואן. החלטנו לשאול בהוסטל על מקום זול יותר.

פארק שבעת הכוכבים בגווילין

ששאלנו הסתבר שיש KTV בקניון סמוך להוסטל ואחת העובדות התנדבה ללכת איתנו. לקחנו הפסקה להתארגנות ומקלחות ובשעה 22:30 שמנו פעמינו לקניון. לעובדת ההוסטל המתוקה קראו גושו (ככה לפחות הבנו), היא בת 22 ולומדת באוניברסיטה תיירות ואנגלית כי היא רוצה להיות מדריכת טיולים בגווילין. יש לה חבר ברזילאי שלומד בשנגחאי. היא לקחה אותנו ל-KTV שנראה אחרת לגמרי מזה שראינו קודם (מותאם יותר לילדים). שרנו שירים באנגלית (של בריטני, מדונה וכו') והיא שרה שירים בסינית (של זמרת פופ סינית בשם קוקו. וגם שיר קוריאני שנדלקנו עליו).
חזרנו מרוצים, שתינו בירה קצרה עם תמיר והלכנו לישון.

>> האזינו לשיר Nobody של הלהקה הקוריאנית Wonder Girls

מבלים ב-KTV בסין

רכבת לילה לגווילין

היום למעשה אנחנו עוזבים את קונמינג, בירת מחוז יונאן בו בילינו בנעימים:

• התחלנו בליג'יאנג אליה הגענו בטיסה מהמחוז הקודם בו ביקרנו, סצ'ואן 
• פגשנו את המאמא נאשי ואכלנו אצלה את ארוחת הערב הטעימה שבישלה
• עשינו את ערוץ דילוג הנמר לזכרו של גיא פלג ושרדנו את 28 הפיתולים הקשים שבו
• רכבנו על אופניים לכפרים באישה וסוחה ונפגשנו עם ד"ר הו המפורסם
• עשינו טיול יום בהר צ'אנגשן אליו עלינו ברכבל 
• סיירנו בדאלי ואכלנו דים סם צמחוניים בלתי נשכחים 
• טיילנו בפארק האגם הירוק , שתינו בבית תה והצצנו למקדש בודהיסטי 
• ראינו את הארץ האדומה של דונגצ'ואן ואת המרחבים המרהיבים שלה 

עתה הגיעה העת לעבור למחוז גואנשי לעיר גווילין. אבל עוד לפני שנעלה על רכבת לילה לגווילין היה לנו כמעט יום שלם להעביר בקונמינג. קמנו ב-09:00 ברגוע ואכלנו בהוסטל (הפעם מנת ביצה ועגבניה המפורסמת הגיעה עם פלפל ובצל, לקחנו גם טוסט עם ביצה ומיץ תפוזים). הצטרפה אלינו ביסרקה המקסימה שמסתבר שמעט התקררה בלילה והחליטה לקחת יום במלון למנוחה וצבירת כוחות. הסתבר שהיא עבדה 40 שנה בטלקום סלובניה והקימה שם את המחלקה הבינלאומית. גם ויקה ישבה איתנו קצת והיה נחמד מאוד לפתוח את הבוקר בחברתן. אסתי הייתה באותו הזמן ביער האבנים בשילין שבו אפשר לראות זקיפי אבן ענקיים הנראים למבקר כמו עצים. מדובר על שטח של מעל 350 דונם.אנחנו החלטנו לוותר על התענוג אבל בהחלט מומלץ למי שמחפש עוד מה לעשות בסביבות העיר קונמינג.

אחרי ארוחת הבוקר התוודענו לכך שקיים בסין Walmart והבנו שהוא דומה מאוד לאחיו הגדול האמריקאי: גדול ומלא כל טוב. הסתובבנו בין המחלקות השונות: אופטיקה, בגדים, ספרים ועוד. קנינו מתנות וגם נעליים. משם חזרנו למלון ולקחנו מונית לתחנת הרכבת של קונמינג. הופתענו לטובה שבניגוד לרכבת הקודמת (רכבת לילה לקונמינג) שם המקום לתיקים היה במעבר, פה תא השינה היה קצת יותר סגור והיה מקום ליד המיטות העליונות לשים את התיקים הגדולים וכך עשינו. דיברנו קצת וב-21:00 בערך עלינו למיטות לקראת כיבוי אורות. באמצע הלילה הרגשנו באוזניים (כמו בעליות לירושלים) ודיי מהר זה עבר. בבוקר גם התגלתה עקיצה מציקה (כנראה של פשפש) באזור הבטן. אבל כמובן שהכל שווה בדרך לראות מחזות כמו פגודות התאומים.

> בפוסט הבא נספר על סיום הנסיעה ברכבת שכללה ביקור בקרון המסעדה והצצה ל-Soft Sleep...

פגודות התאומים בגווילין בלילה 

אטרקציות מרכזיות בדונגצ'ואן

הארץ האדומה של דונגצ'ואן - Dongchuan Red Land

ערפל בנקודת התצפית 

קמנו ב-05:30 בבוקר. ב-06:00 נכנסנו למכונית: ואן עם 6 מקומות. היה נהג ובעל המלון גם הצטרף. נסענו לנקודת התצפית הראשונה שם רצינו לראות את הזריחה. היה חושך מוחלט והשתמשנו בפנסי ראש כדי לראות את השביל. לצערנו היה ערפל כבד ובכלל לא ראינו את השמש זורחת אלא רק מעין מסך לבן. נסענו למספר נקודות תצפית ובכולן היה ערפל. החלטנו בסביבות 08:00 לחזור למלון לטובת ארוחת בוקר שכללה, כצפוי, ביצה ועגבניה (בנוסף לתפוח אדמה ותה חם). דיברנו קצת עד שבערך ב-10:00 נכנסנו שוב לאוטו. ביקשנו לנסוע לנקודות תצפית נוספות אבל בעל המלון לקח אותנו לאותן נקודות מהבוקר בטענה שהן נקודות חדשות. בכל אופן- ראינו הרבה יותר טוב אבל לא טוב כמו שציפינו. פגשנו זקן סיני חכם שככל הנראה היה גם עיוור. ויקה וביסרקה הטובות נתנו לו כסף. זקן סיני אחר ניסה שנקנה אצלו משהו לעשן וממש הפריע לנו להתקדם (הוא סולק על ידי אסתי בצעקות בעברית "לך, לך"...). הגענו לתחנת האוטובוס בדונגצ'ואן בשעה מוקדמת יותר מזו שסוכמה מראש עם בעל המלון אבל כיוון שהייתה לנו עוד דרך חזרה ארוכה לקונמינג בירת יונאן זה היה בסדר.

כשהגענו לתחנת האוטובוס בדונגצ'ואן בעל המלון קנה לנו כרטיסים ואף עלה לאוטובוס. הוא אמר שהאוטובוס יוצא בשעה 14:30. חלק מהבנות הלכו לשירותים- ואז לפתע ב-14:10 הנהג התחיל לנסוע. אסתי אצה רצה לקרוא לבנות ("האוטובוס נוסע, האוטובוס נוסע") ואז עצרה לרגע בסופר לקנות עוגיות... יצאנו לדרך ואסתי נרדמה מיד עם כיסוי עיניים. אנחנו האזנו למוסיקה ב-MP4 והסתכלנו על הנוף.כשהגענו חזרה לקונמינג בירת יונאן קנינו אוכל (בטטה ותירס) ונכנסנו למונית לאחר ויכוח קצר עם הנהג על המחיר. בערב בילינו בפאב של ההוסטל Cloud Land. חיברנו את 2 המיטות הבודדות שבחדר למיטה זוגית מאולתרת והלכנו לישון.

זקן סיני חכם

המסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן

הארץ האדומה של דונגצ'ואן - Dongchuan Red Land

התחלנו בתפיסת מונית מהרחוב שליד Cloud Land לתחנת האוטובוס הצפונית של קונמינג (מסתבר שזה כחצי שעה נסיעה מההוסטל).היה קצת צפוף כי היינו חמישה ונהג (ויקה, ביסרקה, אסתי ואנחנו). בתחנה קנינו כרטיסים לדונגצ'ואן והיה ממש קשה למצוא איפה האוטובוס. בסוף מצאנו ויצאנו לדרך - כשעתיים וחצי עד דונגצ'ואן. כשירדנו מהאוטובוס ניסינו להסביר לאן אנחנו רוצים להגיע באמצעות מפה ופתקים שנתנו לנו במלון יום קודם ובאמצעות החומר שביסרקה הדפיסה מהאינטרנט. בסוף מכרו לנו ב-12:00 כרטיסים לאוטובוס של 14:00 והחלטנו לנצל את ההפסקה לארוחת צהריים.

אכלנו במסעדה סינית קטנה (בעיקר אורז וירקות ירוקים) וחיכינו לאוטובוס. העניין הוא של ממש ידענו לאן אנחנו רוצים להגיע. תכננו לרדת מהאוטובוס ולקח נהג שייקח אותנו בין נקודות התצפית. על האוטובוס היו כמה סינים עם שיניים מרקיבות ו-2 צעירות שצילמו אותנו בטלפון הנייד בחשאי ואחר כך כשראו ששמנו לב ביקשו להצטלם בגלוי. היו על האוטובוס שני אנשים שלא ברור מה תפקידם הרשמי אך הם שלטו ביד רמה בנעשה ואנחנו כינינו אותם "הבוסים של האוטובוס" (משימות שביצעו לדוגמה: חלוקת שקיות הקאה, שטיפת האוטובוס באחת העצירות בדרך). הנסיעה הייתה יפה (היה נוף מרהיב) אך גם מפחידה כיוון שנסענו על צלע הר. הנהג ו"הבוסים של האוטובוס" עצרו מידי פעם לסידורים (למשל מכרו סיגריות לחקלאים תמורת שק תפוחי אדמה).

נופים מרהיבים בארץ האדומה של דונגצ'ואן - Dongchuan Red Land

באיזשהו שלב הם ניסו לומר לנו משהו וכל מה שהבנו היה 2 יואן לאדם. בסוף הצלחנו להבין שזו עמלה כלשהי כדי שהאוטובוס ייסטה מהדרך וייקח אותנו למלון (בדיעבד אנחנו דיי משוכנעים שזו לא הייתה סטייה מהדרך, נו מילא). לתדהמתנו ירדנו במלון גדול ומרשים עם חדרים מרווחים, סדינים חשמליים וטלוויזיה. זאת ועוד: היו שם גם מקלחת ושירותים מערביים ואפילו מסעדה קטנה (הכל באווירה מאוד ביתית: את המקום מפעילים זוג צעירים ולהם ילדה בת 3).

חשוב לציין שזו פעם ראשונה שבה הגענו לאיזור לא מיותר כמעט בכלל על ידי מערביים. נאלצנו להסתדר עם המעט סינית שידענו. הצלחנו להבין את המחירים ללינה במלון בדונגצו'ואן > חדר זוגי ב-80 יואן, חדר ל-3 ב-100 יואן וסיור עם נהג בין נקודות תצפית יעלה 250 יואן. הקפצה חזרה לתחנת אוטובוס של דונגצ'ואן ב-300 יואן.

ביתו החמודה של בעל המלון בדונגצ'ואן

יצאנו לסיור רגלי בנוף היפה, פגשנו צלמים סיניים ששמחו לראות אותנו והצטלמנו איתם. 
חזרנו למלון ואכלנו ארוחת ערב (אין תפריט, פשוט נכנסים למטבח ומצביעים על המצרכים).
אכלנו ביצה ועגבניה, תפוח אדמה ובעיקר נהננו יחד ועם החבורה הנוספת (בני משפחתו של בעל המלון).
קבענו שנצא ב-06:00 בבוקר לראות את הזריחה יחד וכך הלכנו לחדרים מוקדם.
הייתה תחושה של הצלחה- הצלחנו להגיע למקום לא מתוייר כמו שרצינו ואפילו בקלות.


> תמונות נוספות מדונגצ'ואן ומהמרבדים הבלתי נגמרים של הארץ האדומה - גם באתר mako

ירח דבש בסין - צופים אל הנוף והעתיד בארץ האדומה של דונגצ'ואן

אטרקציות מרכזיות בקונמינג

הגענו לקונמינג בשעה 05:00 ולקחנו מונית למלון. היה עוד חושך בחוץ והרחובות היו ריקים מאדם. הגעה להוסטל Cloud Land  אבל למרות שהשער היה פתוח היה שם רק שומר סיני שלא ידע מילה באנגלית והשתמש בפנקס עם כיתובים באנגלית וציורים כדי לשאול אותנו אם יש לנו הזמנה. הצלחנו איכשהו להבין שב-07:10 יהיה מישהו לדבר איתו ובנתיים חיכינו המתחם שם הבר וקראנו בלונלי פלנט סין. ב-07:10 אכן הגיעה מישהי שידעה קצת אנגלית והסבירה שהחדר מתפנה רק בצהריים. החלטנו לאפסן את התיקים ולצאת רגלית (היה רק שבע וחצי בבוקר) לפארק האגם הירוק שבו סינים מקומיים אוהבים לעשות טאי צ'י בבוקר. הגענו חיש מהר למרות הקור העז (היינו עם 2 שכבות מעל זה מעיל, כפפות, כובע גרב וצעיף). פגשנו בפארק רבים מבלים באירובי, טאי צ'י (שמסתבר שאפשר לעשות עם חרבות ועם מניפות) והתעמלות. ראינו גם אווזים וצפרדעים. התיישבנו בבית תה והזמנו מתפריט בסינית (בלי לדעת מה אנחנו מזמינים). הגיע תה טעים ומתוק לשמחתינו.   

פארק האגם הירוק , קונמינג

יצאנו מתחומי הפארק בחיפושינו אחרי מקדש בודהיסטי. עזרה לנו סינית צעירה שבמקום להראות במפה לקחה אותנו לשם (ממש כמו הבחור מהפארק בשנגחאי). נפרדנו ממנה בתודה ונכנסנו למקדש שהיה מבחינה דתית דומה לקודמים לו: אנשים משתחווים לפסלי בודהה בצבע זהב, ריח קטורת באוויר. היה שם גם אגם עם המון צבים והסתכלנו מרותקים על התנהלותם (צב ביריון אחד הפיל חברים למים).

משם המשכנו למסעדה צמחונית קרובה. הזמנו "ידי דוב", מנה עם טעם חזק שלא אהבנו ו"חזיר" חמוץ מתוק שהיה בסדר אך מעט חריף. בגדול התאכזבנו. ישב לידינו זקן סיני שכשהגיעו המנות שלנו קם ובא לראות מה קיבלנו. הצוות (מלצריות ומארח) רבו בניהם חלק מהזמן ובחלקו השני בהו בנו אוכלים - דבר נוסף שפגם בהנאה.

בדרך חזרה להוסטל ניסינו לברר פרטים על איך מגיעים לארץ האדומה של דונגצ'ואן  ונכנסנו לסוכנות נסיעות לשאול. הבחור שם לא ידע אנגלית בכלל והמשכנו בדרכינו. בהוסטל Cloud Land  קיבלנו חדר עם 2 מיטות נפרדות ב-100 יואן (אחרי מיקוח והורדה מ-110 יואן). לא היינו מרוצים כיוון שהמחיר היה יחסית יקר לחדר ללא שירותים ומקלחת. גם בקבלה של ההוסטל לא ידעו במדיוק איך מגיעים לארץ האדומה של דונגצ'ואן. הם המליצו לקחת מונית לתחנת האוטובוסים הצפונית של קונמינג ומשם אוטובוס לדונגצ'ואן (שלוקח כשעתיים וחצי). הם לא ידעו לומר איך משם ממשיכים לארץ האדומה. החלטנו ללכת רגלית להוסטל Hump שגם הוא הוסטל בקונמינג כדי לשאול גם שם. כצפוי- הם לא ידעו. אבל גילינו שם שאתר mako פופולרי גם בסין:


בערב נשמעה פתאום דפיקה בדלת של החדר שלנו ובחורה נחמדה מסלובניה בשם ביסרקה ששמעה שאנחנו יוצאים למחרת למסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן (Dongchuan Red Land) ביקשה להצטרף. כמובן שהתקבלה בברכה. וכך התקבצה לה חבורה נחמדת: אסתי מירושלים, ויקה, ביסרקה ואנחנו. קבענו עם כולם למחרת בשעה 07:30 בבוקר בדיוק.

טיול יום בדאלי ורכבת לילה לקונמינג

התעוררנו אחרי שנת לילה ארוכה, ובכל זאת התקשינו לקום מהמיטה. לבסוף התעוררנו ועשינו כמה סידורים, כמו להזמין הוסטל בעיר קונמינג שהיא בירת מחוז יונאן. לקראת הצהריים יצאנו לסיבוב בעיר העתיקה של דאלי שהתברר שמאוד קרובה ל-The Jade Emu. העיר דווקא לא הזכירה לנו את ליג'יאנג כמו שטוענים מטיילים רבים. היא נראית כמו עיר רגילה עם המון חנויות מזכרות והמון בתי קפה שמגישים גם אוכל מערבי. התיישבנו בגוגו קפה כי היה לנו שובר לקפה יונאן בחינם (שהתברר כנס קפה רגיל).הזמנו טוסט גבינה ותה ג'ינג'ר שהגיע בכוס של בירה והיה חזק מאוד.המשכנו בשיטוטים וקנינו קצת מתנות (שרשראות עם גרגר אורז שכתבו עליו , מטרייה ו-2 סטים של תה מיניאטורי). קנינו גם ממתקים שהם למעשה פירות מיובשים על מנת להביא לעבודה כשנחזור. הגענו לשוק המקומי שהיה הומה אדם ומכרו בו כל מיני קשקושים, פלפל חריף (בכמויות) ואת סל הקש שהסינים שמים על הגב כדי לסחוב דברים. אכלנו עוגת תפוחים נחמדה במאפייה בשם Sweet tooth עליה קיבלנו המלצה. המקום מנוהל על ידי זוג חרשים והוא אכן שווה ביקור.

דמפלינג (כופתאות סיניות)

אחרי כמה שעות שיטוט היינו רעבים ורצינו לחזור להוסטל לאכול, אבל אז כמו בהזמנה נתקלנו בויקה (איתה טיילנו בהר צ'אנגשן ליד דאלי) שהסתובבה בעיר עם מורה הונג קונגי שישן איתה באותו החדר בדורמס.היא ספרה לנו שהם בדיוק סיימו לאכול ארוחת צהריים במסעדה מקומית שמגישה דמפלינג (כופתאות סיניות) המכונים גם דים סם צמחוניים ושהיה זול וטעים, ושם התיישבנו בהמלצתה. זאת הייתה מסעדה פיצית שנראית כמו מחסן ומגישה רק דמפלינג (כופתאות סיניות). הדמפלינג התגלו כטעימים. המילוי היה כמו של אגרול והזמנו עוד צלחת. סך הכל שתי צלחות דמפלינג ב-8 יואן (משהו כמו 4 שקלים). יצאנו שבעים ומרוצים.

>> בישראל: בתקופה של חודש נפתחו 4 מקומות חדשים שמציעים דים סאם
האם כיסונים מאודים הולכים להיות הדבר הכי חם בסתיו הקרוב? 
קראו את הכתבה המלאה על הדים סם שתוקף בכל החזיתות 



אחרי כמה דקות נתקלנו בישראלית בת כ-65 (שראינו גם במאמא נאשי בליג'יאנג) ודיברנו איתה קצת. מסתבר ששמה אסתי והיא מירושלים. היא מרבה לטייל לבד בעולם מגיל 42. סיפרנו לה על המשך התוכניות שלנו (הארץ האדומה של דונגצ'ואן) והיא אמרה שתרצה מאוד להצטרף ולטייל איתנו בארץ האדומה של דונגצ'ואן. היא נתנה לנו עוגיות אגוזים והמליצה לנו ללכת לאגם שליד דאלי שלטענתה נמצא במרחק של חצי שעה הליכה. התחלנו לצעוד לכיוון והתרחקנו מהאיזור המתוייר של העיר. ראינו נשים שוטפות בצל ירוק בתעלה (שלנו נראתה כמו תעלת ביוב- אבל היא לא...). מה שכן, בהמשך ראינו ילד משתין בתעלה הזו. אחרי כשעה הליכה כשלא ראינו את האגם באופק החלטנו לחזור.

בדרך חזרה עצרנו בסופר להצטייד באוכל לרכבת לילה לקונמינג (חלה, ריבה ובננות). בסופר פגשנו את אשתו של דייב מה-The Jade Emu עם הילד שלהם. חזרנו להוסטל והיינו בטוחים שיש לנו הרבה זמן עד שצריך לצאת לרכבת. פגשנו שוב את ויקה והסתבר שגם היא רוצה להצטרף למסע לארץ האדומה של דונגצ'ואן. לקחנו מההוסטל טרמפ (בתשלום) עם החותן של לייב והוא הביא אותנו לתחנת הרכבת לקראת רכבת לילה לקונמינג.

איך נוסעים ברכבות בסין לבד? קנינו כרטיסים ל- Hard Sleep. יש שם 6 מיטות (3 מטות בכל צד). אנחנו היינו ב-2 התחתונות מה שהתברר כנוח מאוד (לא צריך לטפס למעלה והתיקים לידך). קראנו ספר עד שב-22:00 כיבו את האורות ברכבת. הרכבת עצרה לעיתים קרובות מאוד. לפעמים נעצרה ל-20 או 30 דקות. וגם צפרה לא מעט.

>> רוצים לדעת עוד על נסיעה ברכבות בסין? השאירו לנו טוקבק ונשמח לעזור.